"בתכלית האיסור - עינוי עצירים פלסטינים והתעללות בהם על ידי כוחות הביטחון של ישראל" - המוקד להגנת הפרט ובצלם מפרסמים דו"ח חדש: הדו"ח מבוסס על עדויות של עשרות פלסטינים שנעצרו, נחקרו וחלקם אף עונו על ידי השב"כ, ובו פירוט השיטות שמפעילים החוקרים, בהן הכאות, מניעת צרכים חיוניים, כבילה ממושכת, השפלות ואיומים שונים המוקד להגנת הפרט
عر EN
כפתור חיפוש
תמונה ללא תיאור
06.05.2007
"בתכלית האיסור - עינוי עצירים פלסטינים והתעללות בהם על ידי כוחות הביטחון של ישראל" - המוקד להגנת הפרט ובצלם מפרסמים דו"ח חדש: הדו"ח מבוסס על עדויות של עשרות פלסטינים שנעצרו, נחקרו וחלקם אף עונו על ידי השב"כ, ובו פירוט השיטות שמפעילים החוקרים, בהן הכאות, מניעת צרכים חיוניים, כבילה ממושכת, השפלות ואיומים שונים
"בתכלית האיסור - עינוי עצירים פלסטינים והתעללות בהם על ידי כוחות הביטחון של ישראל" - המוקד להגנת הפרט ובצלם מפרסמים דו"ח חדש: הדו"ח מבוסס על עדויות של עשרות פלסטינים שנעצרו, נחקרו וחלקם אף עונו על ידי השב"כ, ובו פירוט השיטות שמפעילים החוקרים, בהן הכאות, מניעת צרכים חיוניים, כבילה ממושכת, השפלות ואיומים שונים

בשנים האחרונות הודתה ישראל רשמית, כי חוקרי השב"כ נוקטים בשיטות חקירה "חריגות" ומפעילים "לחץ פיזי" על עצירים פלסטינים, במצבים המוגדרים כ"פצצה מתקתקת". המוקד להגנת הפרט ובצלם בחנו את שיטות החקירה האלה ואת תדירות השימוש בהן, כמו גם פרקטיקות פוגעניות אחרות. ממצאי הדו"ח מבוססים על עדויותיהם של 73 פלסטינים, תושבי הגדה המערבית, שנעצרו במהלך התקופה שבין יולי 2005 למארס 2006 ונחקרו על-ידי השב"כ. אף שאין מדובר במדגם סטטיסטי מייצג, הוא מספק אינדיקציה תקפה אודות תדירות התופעות המדווחות בו.

חלק מהנחקרים מגיעים לחקירה על ידי השב"כ לאחר מבצעים ממוקדים הנערכים על ידי יחידות הצבא השונות, או לאחר שנעצרו בנסיבות אחרות. לאחר המעצר מובלים העצירים לאחד ממתקני הכליאה הזמניים, שם הם מוחזקים בד"כ לצורך רישום, מיון ובדיקה רפואית שטחית. חלקם נחקרים כבר במתקן הכליאה הזמני, ומקצתם נלקחים הישר למתקן החקירה, ללא תחנות ביניים. העצירים סובלים מנחת הזרוע בכל מגע עם הרשויות – בעת המעצר, כשהם מובלים למתקני המעצר הזמניים, במתקני הכליאה עצמם, כשהם מובלים למתקני החקירה ובעת החקירות עצמן.

מתוך העדויות עולה כי כמחצית מהעצירים סובלים מאלימות קשה כבר בעת המעבר ממתקן אחד לאחר, עת ידיהם אזוקות ועיניהם מכוסות. אגרופים, בעיטות, סטירות, מכות באמצעות קתות הרובה והטחת הראש בקיר או בג'יפ אינם אירועים יוצאי דופן. העדויות המובאות בדו"ח מתארות רוע אנושי. כוח מסתערבים המפשיט פלסטיני באמצע הלילה, אוזק את ידיו מאחורי גבו ומכה בו ללא רחם, חיילים המאלצים אדם לרוץ סתם, ותוך כדי כך מכים אותו ומכבים סיגריות על גופו, נער בן 17 שחיילים מטיחים את ראשו בזווית ברזל, צעיר שחיילים מושיבים כלב על בטנו כדי להשפילו. מהעצירים נמנעים צרכים בסיסיים – הם נאלצים להשתין בבקבוק, נמנעים מהם מי שתייה, תרופות ובדיקות רפואיות חיוניות. כך למשל הועמד עציר פלסטיני משך שעות ארוכות בשמש, ללא שתייה וללא מזון, ועציר אחר, חולה סוכרת הסובל מבעיות בכליות, לא קיבל מי שתייה למרות בקשותיו.

הדו"ח מתאר ומפרט את שיטות השב"כ במתקני החקירה: ניתוק מהעולם החיצון, שימוש בתנאי הכליאה כאמצעי להפעלת לחץ פסיכולוגי ולהחלשת הגוף, כבילה בתנוחת "שבאח", קללות, השפלות, איומים והפחדות. למעלה ממחצית הנחקרים דיווחו כי במשך כל תקופת החקירה נותקו מהעולם החיצון – השב"כ מנע מפגש עם עורכי דין, עם נציגי הצלב האדום, עם בני משפחה ועם עצירים אחרים. האינטראקציה האנושית היחידה היא בין החוקר לעציר, בין המתעלל למעונה. התנאים הפיזיים בתאי העצירים קשים – המזרונים רטובים ומסריחים, אין אוורור ובתא שורר סירחון מתמיד, הנובע מעשיית הצרכים בו. 

שיטת חקירה ידועה היא כבילת "שבאח". כלומר, כבילה כואבת וממושכת לכיסא המקובע לריצפה שהמושב והמשענת שלו עשויים פלסטיק קשיח, והמסגרת מתכת. הנחקר אזוק מאחורי גבו, כשידיו נמתחות מתחת למושב, ורגליו מחוברות באזיקונים לרגלי הכיסא. כך משך כל שעות החקירה, לעיתים למעלה מ-12 שעות. לפעמים הנחקרים מושארים כבולים למרות שהחקירה הופסקה, כשהמזגן מקרר את חדר החקירה לטמפרטורות נמוכות מאוד. הם מקבלים ארוחה אחת ביום בלבד, ונמנעת מהם הגישה לשירותים אלא לאחר בקשות רבות. בעבר כבר קבע בית המשפט, בפסק דינו משנת 1999 בעניין השימוש בעינויים, כי איזוק הנחקר יכול להיעשות רק כדי למנוע ממנו לברוח ממשמורת, ולא כחלק משיטת חקירה.

החוקרים עושים שימוש גם באיומים ובהפחדות האסורים על פי חוק. במקרה אחד הובא בנו של אחד הנחקרים לחדר חקירות סמוך לזה בו נחקר. החוקרים אמרו לאב – עת הניחו לו להציץ בבנו - שאם לא ישתף פעולה ייעצרו גם ילדיו האחרים. במקרה אחר סיפרו החוקרים לעצור כי בחדר הסמוך אונסים חוקרים אחרים את אשתו.

הדו"ח מביא אף את עדויותיהם של מי שהוגדרו כ"פצצה מתקתקת". החוקרים מנעו שינה מאותם עצירים במשך 40-30 שעות, והפעילו נגדם אלימות קשה באמצעות אגרופים, בעיטות, חניקות ושיטות מכאיבות אחרות. חלק מהעצורים מדווחים על שכלול שיטת ה"טלטולים" שנאסרה על ידי בג"ץ – במקום לטלטל את הנחקר קדימה ואחורה, מתבצעת כיום "משיכה פתאומית" – הנחקר נדחף או נמשך בחוזקה, תוך שהוא אזוק בשיטת ה"שבאח", דבר הפוגע בזרועותיו ובפרקי ידיו. הנחקרים מתארים גם דחיפות ראש פתאומיות לאחד הצדדים, על ידי אגרוף או אחיזה חזקה – דבר הגורם לכאבים בצוואר, ועלול לסכן חיים.

מרגע המעצר ועד סוף החקירה סובלים העצירים מהתעללויות, השפלות ועינויים קשים. השיטות הננקטות אינן הכרח של החקירה אלא פשע ורוע ברור. השימוש באמצעים שנועדו לשבור את רוחם, נפשם וגופם של הנחקרים חורג ממה שהותר על פי חוק, קרי "חקירה סבירה והוגנת". השב"כ ואנשי כוחות הביטחון המעורבים, פוגעים בזכותם של הנחקרים לכבוד, לחירות ולשלמות הגוף, שהן זכויות הנהנות ממעמד חוקתי על חוקי. המשפט הבינלאומי רואה בשיטות אלו התעללות אסורה ואף עינויים. חלק מהפרקטיקות המתוארות מסכנות את חיי הנחקר – כך למשל הלימת הראש בברזל ובקיר, מניעת תרופות והסטת הראש בחוזקה.

מעשי ההתעללות והעינויים שמבצעים חוקרי שב"כ וחיילים בעצירים פלסטינים אינם מתרחשים בחלל ריק, אלא נעשים בחסות מערכת אכיפת החוק בישראל. למרות העובדה שמאז תחילת 2001 הוגשו לפרקליטות המדינה למעלה מ-500 תלונות על התעללות אנשי שב"כ בנחקרים, לא מצאה הפרקליטות לנכון להורות על פתיחה בחקירה פלילית, ולו במקרה אחד.

רוב מקרי ההתעללות של חיילים בעצירים אינם נחקרים כלל, ומיעוט מאלה שנחקרים, מגיע לכדי כתב אישום. במקרים רבים הגורמים לכך הם ליקויים מערכתיים שונים, כגון העיכוב הממושך בפתיחה בחקירה. בנוסף, יש להניח כי ללא מאמץ יזום ומכוון מצד הרשויות, קטנים הסיכויים שהעצירים עצמם יתלוננו על פגיעות שסבלו בעת מעצרם.

משטר החקירות של השב"כ זוכה גם לסיוע משמעותי של בג"ץ, המשמש כחותמת גומי לצווים המסדירים את החזקת הנחקרים בתנאים של ניתוק מהעולם החיצון. מתוך מאות העתירות שהוגשו בשנים האחרונות לבג"ץ נגד הצווים הללו, לא קיבל בג"ץ ולו אחת מהן. בג"ץ אף נוהג להתיר לשב"כ להסתיר מן הנחקרים את עצם הוצאת הצווים ואת ההליכים המשפטיים המתנהלים בהקשר זה, במטרה להגביר את הלחץ הפסיכולוגי המופעל עליהם.

לנוכח ממצאי הדו"ח החמורים, קוראים המוקד להגנת הפרט ובצלם לממשלת ישראל להורות לשב"כ להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את השימוש בכל אמצעי חקירה שיש בו כדי לפגוע בכבודם של הנחקרים או בשלמות גופם, ליזום חקיקה שתאסור לחלוטין על עינויים והשפלות, להעמיד לדין את האחראים להתעללות ולהתאכזרות בעצירים, להבטיח תנאי כליאה אנושיים ומינימליים לכל עציר באשר הוא ולתעד את כל חקירות השב"כ בווידאו, לצורך ביקורת יעילה.

מתגובת משרד המשפטים לדו"ח עולה סירוב להתייחס לשיטות החקירה המפורטות בו, לטענתם מטעמי סודיות. השוטרים, החיילים ואנשים השב"כ, לגרסת משרד המשפטים – כולם מקפידים הקפדה יתירה על זכויותיהם של פלסטינים הנעצרים לאחר פיגוע התאבדות. משרד המשפטים מפליג ומספר עוד, כי הצבא מפיק לומדות ממוחשבות המדגישות את האיסור החמור על יחס בלתי אנושי ומשפיל כלפי עצורים. אנשי השב"כ, מוסיף משרד המשפטים, מעדכנים את הנחקרים בדבר זכויותיהם, מסבירים להם כי הם רשאים להיפגש עם עורכי דין וכי הם יכולים להימנע מהפללה עצמית.


לצפייה בדו"ח בעברית


לצפייה בתקציר הדו"ח בעברית


לצפייה בעדותו של ע.ז.


לצפייה בתצהירו של מ.ח.


לצפייה בתגובת משרד המשפטים לדו"ח


הדפסה הדפסה
שיתוף

בשנים האחרונות הודתה ישראל רשמית, כי חוקרי השב"כ נוקטים בשיטות חקירה "חריגות" ומפעילים "לחץ פיזי" על עצירים פלסטינים, במצבים המוגדרים כ"פצצה מתקתקת". המוקד להגנת הפרט ובצלם בחנו את שיטות החקירה האלה ואת תדירות השימוש בהן, כמו גם פרקטיקות פוגעניות אחרות. ממצאי הדו"ח מבוססים על עדויותיהם של 73 פלסטינים, תושבי הגדה המערבית, שנעצרו במהלך התקופה שבין יולי 2005 למארס 2006 ונחקרו על-ידי השב"כ. אף שאין מדובר במדגם סטטיסטי מייצג, הוא מספק אינדיקציה תקפה אודות תדירות התופעות המדווחות בו.

חלק מהנחקרים מגיעים לחקירה על ידי השב"כ לאחר מבצעים ממוקדים הנערכים על ידי יחידות הצבא השונות, או לאחר שנעצרו בנסיבות אחרות. לאחר המעצר מובלים העצירים לאחד ממתקני הכליאה הזמניים, שם הם מוחזקים בד"כ לצורך רישום, מיון ובדיקה רפואית שטחית. חלקם נחקרים כבר במתקן הכליאה הזמני, ומקצתם נלקחים הישר למתקן החקירה, ללא תחנות ביניים. העצירים סובלים מנחת הזרוע בכל מגע עם הרשויות – בעת המעצר, כשהם מובלים למתקני המעצר הזמניים, במתקני הכליאה עצמם, כשהם מובלים למתקני החקירה ובעת החקירות עצמן.

מתוך העדויות עולה כי כמחצית מהעצירים סובלים מאלימות קשה כבר בעת המעבר ממתקן אחד לאחר, עת ידיהם אזוקות ועיניהם מכוסות. אגרופים, בעיטות, סטירות, מכות באמצעות קתות הרובה והטחת הראש בקיר או בג'יפ אינם אירועים יוצאי דופן. העדויות המובאות בדו"ח מתארות רוע אנושי. כוח מסתערבים המפשיט פלסטיני באמצע הלילה, אוזק את ידיו מאחורי גבו ומכה בו ללא רחם, חיילים המאלצים אדם לרוץ סתם, ותוך כדי כך מכים אותו ומכבים סיגריות על גופו, נער בן 17 שחיילים מטיחים את ראשו בזווית ברזל, צעיר שחיילים מושיבים כלב על בטנו כדי להשפילו. מהעצירים נמנעים צרכים בסיסיים – הם נאלצים להשתין בבקבוק, נמנעים מהם מי שתייה, תרופות ובדיקות רפואיות חיוניות. כך למשל הועמד עציר פלסטיני משך שעות ארוכות בשמש, ללא שתייה וללא מזון, ועציר אחר, חולה סוכרת הסובל מבעיות בכליות, לא קיבל מי שתייה למרות בקשותיו.

הדו"ח מתאר ומפרט את שיטות השב"כ במתקני החקירה: ניתוק מהעולם החיצון, שימוש בתנאי הכליאה כאמצעי להפעלת לחץ פסיכולוגי ולהחלשת הגוף, כבילה בתנוחת "שבאח", קללות, השפלות, איומים והפחדות. למעלה ממחצית הנחקרים דיווחו כי במשך כל תקופת החקירה נותקו מהעולם החיצון – השב"כ מנע מפגש עם עורכי דין, עם נציגי הצלב האדום, עם בני משפחה ועם עצירים אחרים. האינטראקציה האנושית היחידה היא בין החוקר לעציר, בין המתעלל למעונה. התנאים הפיזיים בתאי העצירים קשים – המזרונים רטובים ומסריחים, אין אוורור ובתא שורר סירחון מתמיד, הנובע מעשיית הצרכים בו. 

שיטת חקירה ידועה היא כבילת "שבאח". כלומר, כבילה כואבת וממושכת לכיסא המקובע לריצפה שהמושב והמשענת שלו עשויים פלסטיק קשיח, והמסגרת מתכת. הנחקר אזוק מאחורי גבו, כשידיו נמתחות מתחת למושב, ורגליו מחוברות באזיקונים לרגלי הכיסא. כך משך כל שעות החקירה, לעיתים למעלה מ-12 שעות. לפעמים הנחקרים מושארים כבולים למרות שהחקירה הופסקה, כשהמזגן מקרר את חדר החקירה לטמפרטורות נמוכות מאוד. הם מקבלים ארוחה אחת ביום בלבד, ונמנעת מהם הגישה לשירותים אלא לאחר בקשות רבות. בעבר כבר קבע בית המשפט, בפסק דינו משנת 1999 בעניין השימוש בעינויים, כי איזוק הנחקר יכול להיעשות רק כדי למנוע ממנו לברוח ממשמורת, ולא כחלק משיטת חקירה.

החוקרים עושים שימוש גם באיומים ובהפחדות האסורים על פי חוק. במקרה אחד הובא בנו של אחד הנחקרים לחדר חקירות סמוך לזה בו נחקר. החוקרים אמרו לאב – עת הניחו לו להציץ בבנו - שאם לא ישתף פעולה ייעצרו גם ילדיו האחרים. במקרה אחר סיפרו החוקרים לעצור כי בחדר הסמוך אונסים חוקרים אחרים את אשתו.

הדו"ח מביא אף את עדויותיהם של מי שהוגדרו כ"פצצה מתקתקת". החוקרים מנעו שינה מאותם עצירים במשך 40-30 שעות, והפעילו נגדם אלימות קשה באמצעות אגרופים, בעיטות, חניקות ושיטות מכאיבות אחרות. חלק מהעצורים מדווחים על שכלול שיטת ה"טלטולים" שנאסרה על ידי בג"ץ – במקום לטלטל את הנחקר קדימה ואחורה, מתבצעת כיום "משיכה פתאומית" – הנחקר נדחף או נמשך בחוזקה, תוך שהוא אזוק בשיטת ה"שבאח", דבר הפוגע בזרועותיו ובפרקי ידיו. הנחקרים מתארים גם דחיפות ראש פתאומיות לאחד הצדדים, על ידי אגרוף או אחיזה חזקה – דבר הגורם לכאבים בצוואר, ועלול לסכן חיים.

מרגע המעצר ועד סוף החקירה סובלים העצירים מהתעללויות, השפלות ועינויים קשים. השיטות הננקטות אינן הכרח של החקירה אלא פשע ורוע ברור. השימוש באמצעים שנועדו לשבור את רוחם, נפשם וגופם של הנחקרים חורג ממה שהותר על פי חוק, קרי "חקירה סבירה והוגנת". השב"כ ואנשי כוחות הביטחון המעורבים, פוגעים בזכותם של הנחקרים לכבוד, לחירות ולשלמות הגוף, שהן זכויות הנהנות ממעמד חוקתי על חוקי. המשפט הבינלאומי רואה בשיטות אלו התעללות אסורה ואף עינויים. חלק מהפרקטיקות המתוארות מסכנות את חיי הנחקר – כך למשל הלימת הראש בברזל ובקיר, מניעת תרופות והסטת הראש בחוזקה.

מעשי ההתעללות והעינויים שמבצעים חוקרי שב"כ וחיילים בעצירים פלסטינים אינם מתרחשים בחלל ריק, אלא נעשים בחסות מערכת אכיפת החוק בישראל. למרות העובדה שמאז תחילת 2001 הוגשו לפרקליטות המדינה למעלה מ-500 תלונות על התעללות אנשי שב"כ בנחקרים, לא מצאה הפרקליטות לנכון להורות על פתיחה בחקירה פלילית, ולו במקרה אחד.

רוב מקרי ההתעללות של חיילים בעצירים אינם נחקרים כלל, ומיעוט מאלה שנחקרים, מגיע לכדי כתב אישום. במקרים רבים הגורמים לכך הם ליקויים מערכתיים שונים, כגון העיכוב הממושך בפתיחה בחקירה. בנוסף, יש להניח כי ללא מאמץ יזום ומכוון מצד הרשויות, קטנים הסיכויים שהעצירים עצמם יתלוננו על פגיעות שסבלו בעת מעצרם.

משטר החקירות של השב"כ זוכה גם לסיוע משמעותי של בג"ץ, המשמש כחותמת גומי לצווים המסדירים את החזקת הנחקרים בתנאים של ניתוק מהעולם החיצון. מתוך מאות העתירות שהוגשו בשנים האחרונות לבג"ץ נגד הצווים הללו, לא קיבל בג"ץ ולו אחת מהן. בג"ץ אף נוהג להתיר לשב"כ להסתיר מן הנחקרים את עצם הוצאת הצווים ואת ההליכים המשפטיים המתנהלים בהקשר זה, במטרה להגביר את הלחץ הפסיכולוגי המופעל עליהם.

לנוכח ממצאי הדו"ח החמורים, קוראים המוקד להגנת הפרט ובצלם לממשלת ישראל להורות לשב"כ להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את השימוש בכל אמצעי חקירה שיש בו כדי לפגוע בכבודם של הנחקרים או בשלמות גופם, ליזום חקיקה שתאסור לחלוטין על עינויים והשפלות, להעמיד לדין את האחראים להתעללות ולהתאכזרות בעצירים, להבטיח תנאי כליאה אנושיים ומינימליים לכל עציר באשר הוא ולתעד את כל חקירות השב"כ בווידאו, לצורך ביקורת יעילה.

מתגובת משרד המשפטים לדו"ח עולה סירוב להתייחס לשיטות החקירה המפורטות בו, לטענתם מטעמי סודיות. השוטרים, החיילים ואנשים השב"כ, לגרסת משרד המשפטים – כולם מקפידים הקפדה יתירה על זכויותיהם של פלסטינים הנעצרים לאחר פיגוע התאבדות. משרד המשפטים מפליג ומספר עוד, כי הצבא מפיק לומדות ממוחשבות המדגישות את האיסור החמור על יחס בלתי אנושי ומשפיל כלפי עצורים. אנשי השב"כ, מוסיף משרד המשפטים, מעדכנים את הנחקרים בדבר זכויותיהם, מסבירים להם כי הם רשאים להיפגש עם עורכי דין וכי הם יכולים להימנע מהפללה עצמית.


לצפייה בדו"ח בעברית


לצפייה בתקציר הדו"ח בעברית


לצפייה בעדותו של ע.ז.


לצפייה בתצהירו של מ.ח.


לצפייה בתגובת משרד המשפטים לדו"ח


משפט ישראלי - מסמכים אחרים


משפט ישראלי - כתבי בי דין


משפט ישראלי - חקיקה


משפט ישראלי - פסיקה


משפט בינלאומי וזר - מסמכים אחרים


משפט בינלאומי וזר - אמנות וחקיקה


משפט בינלאומי וזר - פסיקה


ספרות - עדכונים


ספרות - פסיקה במבחן


ספרות - ספרים


ספרות - מאמרים


ספרות - שונות


ספרות - דוחות