תושבת ירושלים התחתנה באוגוסט 2005 עם בן זוגה מחברון, ומאז הם מתגוררים בירושלים בצוותא עם בנותיהם המשותפות ושלושת ילדיו של האב מנישואים קודמים, שגילאיהם 5, 8 ו-10 שנים. אמם הביולוגית של שלושת הילדים עברה לגור בירדן, נישאה בשנית והקשר שלה עם ילדיה רופף ביותר. פסק דין של בית הדין השרעי קבע, כי האם החורגת הינה בעלת חזקה רשמית על הילדים והם נמצאים תחת חסותה וחסות אביהם הביולוגי. בפברואר 2007 הגישה האם בקשה לאיחוד משפחות עבור בעלה ושלושת הילדים מנישואיו הקודמים.
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), קובע כי שר הפנים רשאי לאשר בקשה למתן היתר שהייה בישראל לתושב השטחים הכבושים, שגילו מעל 35 שנים, לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל; כמו כן קובעת הוראת השעה, כי כאשר מדובר בקטין שגילו עד 14 שנים, רשאי שר הפנים לאשר עבורו רישיון לישיבה בישראל, לשם מניעת הפרדתו מהורהו השוהה כדין בישראל. על פי נוהל קטין-נלווה של משרד הפנים, עם מתן מעמד בישראל לבן זוג זר, ניתן לצרף את ילדיו מנישואים קודמים, אם הם מתחת לגיל 15 ו"יש להעניק מעמד זהה למעמד ההורה המוזמן" – תכליתו של נוהל זה הינה שלא להשאיר ילדים נטולי מעמד.
בעקבות בקשת האם, שוכנע משרד הפנים כי מדובר בתא משפחתי אחד ואישר את הבקשה לאיחוד משפחות. האב קיבל היתרי שהייה זמניים בישראל וזאת כאמור, על פי הוראת השעה, אולם הילדים, שעל פי הוראת השעה היו אמורים לקבל רישיון לישיבה בישראל, קיבלו גם הם היתרי שהייה בלבד – כלומר, הם נותרו ללא זכויות סוציאליות ובכללן הזכויות לביטוח בריאות, חינוך ועוד.
המוקד להגנת הפרט פנה למשרד הפנים בעניינה של המשפחה, בבקשה לשדרג את מעמד הילדים לתושבי קבע. משרד הפנים דחה את הבקשה, בטענה כי על פי נוהל קטין-נלווה, הילדים זכאים למעמד זהה לאביהם, והואיל והאב קיבל היתרי שהייה, אין מקום לשדרג את מעמד ילדיו. המוקד עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים, עתירה שנמחקה לאחר שמשרד הפנים הודיע כי העניין יובא לדיון בפני ועדת ההשגה לזרים. בנובמבר 2009 דחתה ועדת ההשגה את הבקשה. ביום 25.2.2010
הגיש המוקד עתירה מינהלית, בדרישה להורות למשרד הפנים להעניק לילדים מעמד של תושבי קבע, וכן לקבוע, עקרונית, כי החלטה על מעמד קטינים לא תושפע מהוראת השעה.
המוקד טוען, כי העובדה שהוראת השעה מונעת באופן זמני מהאב לקבל מעמד בישראל, אינה אמורה להשפיע על מתן המעמד לילדיו, כיוון שתכליתה למנוע סיכון ביטחוני למדינה, וסיכון כזה אינו נשקף מקטינים מתחת לגיל 14. בנוסף טוען המוקד, תכליתו של נוהל קטין-נלווה היא לאפשר להורה המשמורן, שנישא בשנית, להמשיך ולטפל בילדיו גם בהיותו בישראל, כשהוא מקבל את מלוא הגיבוי והתמיכה הסוציאלית שמדינת ישראל בחרה להעניק למשפחות עם ילדים. זאת ועוד, ככלל, על פי נהלי משרד הפנים, קטינים מתחת לגיל 14 אינם אמורים לקבל היתרי שהייה, אלא רישיון לישיבה בישראל.
ביום 13.6.2010 נערך דיון בעתירה, בסיומו קבע השופט כי פסק הדין יימסר בעוד מספר חודשים, לאחר עיון מעמיק בטיעוני הצדדים.
