במסגרת העיסקה לשחרור החייל גלעד שליט, שוחררו עשרות
תושבי ירושלים המזרחית ו
תושבי הגדה המערבית ממאסר בבתי כלא בישראל והועברו בכפייה לרצועת עזה. המוקד להגנת הפרט פנה ביום 31.10.2011 לצבא, בבקשה לאפשר לבני משפחותיהם של האסירים-לשעבר להיכנס לרצועה ולפגוש את יקיריהם.
המוקד מציין במכתבו, כי בהעברתם בכפייה לרצועת עזה, נמנע מאנשים אלו לשוב לביתם ולחיות עם משפחתם, והם מצאו עצמם במקום זר להם, בו לא מחכה להם דבר – לא קרוב, לא בית ולא פרנסה. מטבע הדברים הם וקרוביהם מבקשים להיפגש, לאחר שחרורם ממאסר ממושך, לתמוך זה בזה ולחוש את מגעו של אדם קרוב.
מבלי להתייחס לשאלת עצם חוקיות הפעולה, אין חולק כי העברה בכפייה של אדם ממקום מגוריו פוגעת באופן אנוש בזכויותיו, המעוגנות במשפט הבינלאומי ההומניטארי ובדיני זכויות האדם. המוקד טוען, כי העברתם של אנשים אלו לעזה אינה שוללת את זכותם וזכות בני משפחותיהם לחיי משפחה, ומחייבת, לכל הפחות, לאפשר להם להיפגש עם יקיריהם ברצועה, עד לחזרתם לביתם. הדבר מקבל משנה תוקף נוכח שחרורם ממאסר.
המוקד מזכיר כי גם במהלך תקופת מאסרם, עמדה להם הזכות לפגוש את בני משפחותיהם, וכי ביקורי ישראלים ברצועת עזה מתאפשרים מדי יום כחלק מההכרה בזכות לחיי משפחה. עם העברתם בכפייה של האסירים-לשעבר לרצועת עזה, חלה על רשויות המדינה החובה לכבד את זכויותיהם ואת זכויות קרוביהם, ולאפשר להם להתראות אלו עם אלו ברצועה.
