בצהרי ה-15.4.2002 יצא תושב מחנה הפליטים קלנדיה מהמסגד בו סיים להתפלל. בעודו צועד ברחוב ירה בו חייל ישראלי ירייה בודדת, שחדרה לגבו ויצאה מחזהו. לאחר מכן נכנס החייל לג'יפ צבאי והסתלק מהמקום. הפלסטיני הובהל מיד לבית החולים רעאיה אלערבייה שברמאללה, שם נקבע מותו. המנוח, המפרנס היחיד במשפחתו, השאיר אחריו ארבעה ילדים קטנים, אשה והורים.
המוקד להגנת הפרט פנה לפרקליטות הצבאית בדרישה לחקור את נסיבות המקרה ולהעמיד לדין את החיילים המעורבים. הפרקליטוּת נזקקה לשנה וחצי כדי לקבל
החלטה לפיה אין מקום לחקור את האירוע, שכן "גם בהנחה שהמנוח נפטר בדרך שתוארה על ידי שני עדי הראייה – אין אפשרות לקבוע מי החייל שביצע את הירי או לאיזה כוח השתייך"!. יתר על כן, לאור חוסר ההתאמה בין תיאוריהם של עדי הראייה לבין טענותיהם של חיילים שהיו באזור קלנדיה באותו יום, החליט הפרקליט כי מלכתחילה אין צורך לבדוק את מהימנות עדויות הראייה והורה על סגירת תיק החקירה מבלי לנקוט בצעדים.
עוד לפני שהתקבלה תשובת הפרקליטות הצבאית בנוגע לממצאי חקירת מצ"ח, הגישה משפחת המנוח – באמצעות המוקד –
תביעת נזיקין. בתביעה טען המוקד כי מדינת ישראל והצבא נושאים באחריות שילוחית לפעולות החייל וזהותו של החייל היורה לא משנה עובדה זו. החייל ירה באיזור מגורים, שלא לצורך, באדם שלא היה מעורב בפעילות אלימה, ללא עילה ובנסיבות בלתי מוצדקות. המוקד דרש מהמדינה לפצות את בני משפחת המנוח בגין אובדן השתכרות, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים.
ב
כתב ההגנה התנערה המדינה מכל אחריות לגרימת מוות. הפרקליטות הכחישה את כל העובדות המוצגות בכתב התביעה, ואף הוסיפה וטענה כי גם אם הצבא הרג את האיש, הדבר הוא בגדר "מעשה מדינה" ונעשה במסגרת "פעולה מלחמתית" ועל כן המדינה פטורה מחובת הפיצוי.
אחד מעדי הראייה שנכחו במקום בעת הירי, שוטר במקצועו, סיפר בעדותו: "אני והוא הלכנו יחד לכיוון הבית [...] אני הלכתי כמה צעדים לפניו, הוא אחז ביד של בנו [...] שמעתי רעש של ירייה אחת, ואז הסתובבתי הסתכלתי אחורה ומצאתי את חבר שלי זרוק על הרצפה, הוא היה על הבטן שלו, הפכתי אותו על הגב, וראיתי שהוא מדמם, הרבה דם יצא מהגוף שלו, בנו היה מעליו בוכה, אז הסתכלתי לכיוון הכביש הראשי, ראיתי חייל אחד שהוא עמד שם והיה לו נשק ביד. אחרי זה לקחתי אותו ברכב אזרחי קטן שעבר שם באופן מזדמן, לבית החולים רעאיה אלערבייה ברמאללה. שם הרופאים בדקו אותו ואמרו שהוא כבר הגיע מת."
ביום 4.1.2012, קרוב לעשור לאחר מות המנוח, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים, לפיו תפצה המדינה את משפחת המנוח בסך של 400,000 ש"ח.
