המוקד להגנת הפרט - אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה: משרד הפנים מסרב לתת מעמד קבע לילדיו של תושב קבע מירושלים המזרחית בגלל שהוא מרצה תקופת מאסר בכלא
חזרה לעמוד הקודם
18.10.2012

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה: משרד הפנים מסרב לתת מעמד קבע לילדיו של תושב קבע מירושלים המזרחית בגלל שהוא מרצה תקופת מאסר בכלא

תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל קובעת, כי ילד שנולד בישראל ומתגורר בה יקבל את מעמד אביו או אפוטרופסו, זולת אם ההורה האחר מתנגד לכך. תכלית התקנה, כפי שקבע בג"ץ, היא למנוע פער בין מעמדו של ההורה לזה של ילדו, וכך לשמור על שלמות התא המשפחתי ועל עיקרון טובת הילד, שהינם עקרונות יסוד במשפט הישראלי. בג"ץ קבע כי חשיבות תקנה 12 נעוצה אף בתרומתה לקידום זכות ההורה בעל המעמד בישראל לגדל את ילדו ולשמירה עליה, ועל זכויותיו העצמאיות והאוטונומיות של הקטין לחיות את חייו לצד הורהו. והנה, למרות הוראתה המפורשת של התקנה, מסרב משרד הפנים לרשום כתושבי קבע את שני ילדיו הקטנים של תושב ירושלים המזרחית, בגלל שהוא מרצה תקופת מאסר בכלא בגין עבירה פלילית.

בשנת 2007 נישא פלסטיני בעל מעמד קבע בישראל לתושבת השטחים הכבושים. בני הזוג עברו להתגורר עם משפחתו של הבעל בירושלים המזרחית, שם נולדו שלושת ילדיהם. הבן הבכור נרשם כתושב קבע – כאביו, הבן השני, בן שלוש שנים, קיבל מעמד זמני (אשרת א/5), אולם משביקש האב לרשום את בנו השלישי, בן שנה וארבעה חודשים, במרשם האוכלוסין הישראלי – השיב משרד הפנים כי "לא ניתן לדון בבקשה" מאחר שהאב מרצה עונש מאסר בכלא. באותה הזדמנות הוסיף משרד הפנים, כי בשל מאסר האב, לא יוארך תוקף מעמדו הארעי של הבן האמצעי.

בדצמבר 2011 הגיש המוקד להגנת הפרט ערר על הסירוב לרשום את הבן הקטן ולהאריך את תוקף מעמדו של הבן האמצעי, בהדגישו כי ריצוי עונש מאסר קצר אינו יכול לשמש עילה לסירוב לבקשה. מאחר שמשרד הפנים התעלם מטענות המוקד והשיב לערר באותו סירוב לאקוני כמו לבקשה, הגיש המוקד השגה על הסירוב לוועדת ההשגות לזרים – ועדה מטעם משרד הפנים עצמו, המוסמכת לבקר את החלטותיו והתנהלותו בכל הנוגע להליכי רישום ילדים.

בהשגה הדגיש המוקד, כי הילדים זכאים למעמד קבע בישראל מתוקף תקנה 12 לא רק על בסיס השוואת מעמדם לזה של אביהם, אלא אף בשל מעמדה של סבתם, שהינה גם האפוטרופוסית שלהם ומחזיקה במעמד קבע בישראל. המוקד הוסיף, כי הילדים נולדו בירושלים המזרחית, חיו שם כל חייהם, וממשיכים לחיות שם עם אחיהם ועם משפחתם הישראלית מצד אביהם, וכי מרכז חייהם המשותף עם אביהם נמשך גם היום – דרך ביקורי הילדים בכלא – ועתיד כמובן להימשך לאחר שהאב ישוב לביתו, עם תום המאסר, באפריל 2013. לסיום הדגיש המוקד, כי זכותו של האב לרשום את ילדיו במרשם האוכלוסין עומדת לו אף בתקופת מאסרו, וכי הסירוב להכיר בילדים כתושבים בשל פרידה כפויה, קצובה וקצרה מאביהם, לא רק מתעלמת במופגן מעיקרון טובת הילד, אלא אף חותרת תחתיו באופן ברור ומכוון.

במקום להתייחס לטענות שהעלה המוקד בנוגע לזכותו של האב לרשום את ילדיו, ביקש משרד הפנים למחוק את ההשגה, בטענה כי סבתם של הילדים יכולה להגיש עבורם בקשה חדשה. ועדת ההשגות – שהינה, כאמור גוף מטעם משרד הפנים עצמו – דחתה את ההשגה, וקבעה כי אם כפועל יוצא ממאסרו של האב "הוא נפרד [...] מילדיו ואינו מקיים איתם מרכז חיים משותף – האשם הוא בו".

ביום 16.10.2012 הגיש המוקד עתירה מינהלית לבית המשפט בבקשה להורות למשרד הפנים לאפשר לאב לרשום את ילדיו במעמד קבע בישראל, מתוקף תקנה 12. המוקד שב וקורא למשרד הפנים להפסיק להעניש את שני הילדים הקטנים בגין מעשיו של אביהם, ולהעניק להם מעמד בהתאם להוראות החוק.