בעקבות חשיפת המוקד להגנת הפרט: הצבא מודיע כי יחדל מהפרקטיקה הבלתי חוקית, להחזיק עצורים פלסטינים בבסיס "מול נבו", שאינו מתקן כליאה

החקיקה הצבאית בשטחים הכבושים, כמו גם עקרונות המשפט הישראלי והבינלאומי, מפרטים בשורה ארוכה של כללים את היחס שיש לנהוג כלפי עצורים. בין השאר קובע הדין, כי רישומו של עצור במקום מעצרו הוא תנאי הכרחי למימוש זכויותיו וכי עליו להיות מוחזק במתקן כליאה מוכר ורשמי. בנוסף, במקום המעצר צריך שישררו תנאים הולמים, העומדים בסטנדרטים מינימאליים לשמירה על כבודם ובריאותם של העצורים. הפרה של עקרונות אלו פוגעת בזכויותיו הבסיסיות של העצור.

במהלך שנת 2011 נתחוור למוקד להגנת הפרט, כי ישראל מחזיקה עצורים פלסטינים בניגוד לדין, במקום מעצר בלתי מוכר ובתנאים לא ראויים. התופעה התגלתה באופן אקראי, כאשר המוקד ביקש לאתר את מקום החזקתם של תושבי השטחים, אשר נעצרו בגשר אלנבי ואז "נעלמו" למשך שעות רבות, במהלכן לא היה כל תיעוד או רישום על החזקתם או מיקומם. רק בעקבות פניות המוקד, התברר בסופו של דבר כי העצורים הוחזקו בבסיס הצבאי "מול נבו" הסמוך ליריחו.

הצבא "מעלים" את המוחזקים ב"מול נבו" למשך זמן רב, והאפשרות לאתרם הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית. הצבא אינו רושם את העצורים במערכת המתעדת את מעצרם, וכך משפחותיהם, עורכי דינם או כל גורם אחר אינם יכולים לדעת האם הם עצורים והיכן הם מוחזקים.

זאת ועוד, מעדויות העצורים ב"מול נבו" עולה, כי הצבא עושה דין לעצמו ומתעלם לחלוטין מהסטנדרטים המינימאליים הקבועים בדין הבינלאומי ובדין הישראלי בכל הנוגע לתנאי כליאה, וכן מהחקיקה הצבאית שהוא עצמו קבע בעניין. למוקד התברר, כי המוחזקים בבסיס זה יושבים משך שעות ארוכות על כסא או על האדמה, חשופים לפגעי מזג האוויר, כאשר עיניהם מכוסות והם אזוקים; הם אינם מקבלים אוכל ומשקה באופן סדיר ובמשך שעות ארוכות; אינם זוכים לתנאים סניטאריים בסיסיים או לאפשרות לעשות את צרכיהם תוך שמירה על צלם אנוש; אינם זוכים לקבל מיטה לישון בה, אם מדובר בשעות הלילה; ולא ניתנת להם החירות להתפלל על פי בקשתם. הצבא מחזיק עצורים בתנאים לא-אנושיים משך שעות ארוכות, במקרים מסוימים אף מעל ליממה, ובכך פוגע בזכויות העצורים, בכבודם ובמצבם הגופני.

משנתגלתה הפרקטיקה הפסולה והפוגענית, פנה המוקד למנהל מסוף הגבול בגשר אלנבי, וביקש להבין כיצד קורה שאדם "נעלם" ליום ויומיים, ו"מופיע" רק כאשר הוא מגיע למתקן כליאה של השב"ס. בהיעדר תשובה עניינית פנה המוקד גם למפקד משמר הגבול ולמבקר השב"כ. ושוב, למעט אישור שהפרקטיקה הפסולה אכן מבוצעת, לא היה בתשובות דבר. לפני שעתר לבג"ץ פנה המוקד גם לפרקליט הצבאי הראשי. בפניות אלו שב והבהיר המוקד כי באמצעות שימוש בפרקטיקה בלתי חוקית זו, הצבא פוגע באופן קשה בזכויותיהם של העצורים ובצלם האדם שלהם.

באפריל 2012, למעלה מחצי שנה לאחר פנייתו הראשונה של המוקד, התקבלה תשובת הצבא. במכתב, שהתקבל מלשכת היועץ המשפטי לגדה המערבית, מאשר הצבא כי נהג – באופן בלתי חוקי – "להחזיק באופן זמני, את העצורים בבסיס 'מול נבו', אשר אינו מתקן כליאה מוכרז". עם זאת מדגיש הצבא – בניגוד מוחלט לעדויות העצורים – כי דאג לספק את צרכיהם הבסיסיים של העצורים. בעניין טענות פרטניות שהעלה המוקד בדבר זמן החזקה ממושך ב"מול נבו" וחוסר האפשרות לאתר את העצורים, טוען הצבא כי אלו "נבעו אך מטעויות נקודתיות בדיווח או מעיכובים בלתי צפויים וממושכים [...] ואין בהם כדי להעיד על הכלל". בשורה התחתונה מקבל הצבא את דרישת המוקד וקובע, כי "כיוון שבסיס 'מול נבו' לא הוכרז כמתקן כליאה, לא יוחזקו עוד עצורים בבסיס זה".

המוקד מבקש להזכיר כי המשפט הבינלאומי והמשפט הישראלי קובעים, כי עצם המעצר או המאסר, אין בהם כדי לשלול את זכויות היסוד של הכלוא. חומות בית המעצר מגבילות את חופש התנועה של הכלוא, על כל הנובע מכך, אך אין בהן כדי להפקיע את זכויות היסוד האחרות שלו – וזאת אף אם הוא פלסטיני.