ביום 16.4.2015 הגיש המוקד להגנת הפרט
עתירה מתוקנת לבג"ץ, כנגד החלטתו של שר הפנים לגרש מישראל את אלמנתו של אחד ממבצעי הפיגוע בהר נוף, אם לשלושה קטינים תושבי המדינה. האשה, במקור תושבת השטחים הכבושים, לקחה חלק בהליך לאיחוד משפחות בישראל מאז שנת 2009.
העתירה המתוקנת הוגשה בעקבות הודעת המדינה, במסגרת העתירה המקורית, כי שר הפנים עומד על דעתו לגרש את האשה. המוקד טען כי מדובר בהחלטה שרירותית ומפלה, המוּנעת משיקולים זרים ומגמתיים, מבוססת על עובדות חלקיות, ופוגעת בעקרון טובת הילד ובזכות לחיי משפחה. בין היתר תקף המוקד את קביעת השר, כי מעמד הילדים לא ייפגע, והזכיר כי מיד עם פרסום כוונתו של השר לגרש את המשפחה הזדרז המוסד לביטוח לאומי לשלול מהילדים את זכאותם לביטוח בריאות ולקצבאות, וחזר בו רק לאחר
התערבות המוקד.
לצד העתירה המתוקנת, הגיש המוקד בקשה דחופה למתן צו ביניים, שיורה למדינה שלא לגרש את האשה מישראל עד לסיום ההליכים בעניינה. זאת, על מנת למנוע את קריעת שלושת ילדיה הרכים מעליה, או לחלופין, את גירושם של הילדים לשטחים יחד עמה, כל עוד לא מוצו זכויותיה בפני בית המשפט.
ב
תגובתה מיום 28.5.2015, טענה המדינה כי החלטת שר הפנים לגרש את האשה היא החלטה סבירה, ועל כן אין עילה להתערבות בית המשפט. המדינה שללה את טענות המוקד לגבי פגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה והדגישה, כי לנגד עיני השר עמדה שאלת קיומו של טעם הומניטארי מיוחד, המחייב את הישארותה של האשה בישראל. משלא מצא השר טעם כזה, החליט על גירושה. עוד הדגישה המדינה, כי העובדה שאין מניעה ביטחונית להמשך מגוריה של האשה בישראל, אינה מצביעה בהכרח על שיקולים זרים שעמדו בבסיס החלטתו של השר.
ביום 31.5.2015
החליט בית המשפט, בצעד מקומם וחריג, שלא להיעתר לבקשת המוקד לצו ביניים, תוך שהוא קובע כי דיון בעתירה ייערך עד ליום 29.10.2015(!). בתוך כך, התבטל הצו הארעי מיום 30.11.2014, אשר אסר עד עתה על גירושה של האשה מישראל.
ביום 1.6.2015
ביקש המוקד מבית המשפט לשקול מחדש את ההחלטה ולקבוע בהקדם מועד לדיון בבקשה למתן צו ביניים. לחלופין, ביקש המוקד כי בית המשפט יורה על דיון דחוף לגופה של העתירה.
המוקד חזר והדגיש, כי גירוש האשה מישראל בטרם ניתנה הכרעה סופית בעניינה, טומן בחובו פגיעה קשה ביותר, על לא עוול בכפה, ודאי על לא עוול בכפם של ילדיה. יתרה מזאת, אם תתקבל בסופו של יום העתירה, הרי שהנזק שייגרם לילדים כתוצאה מאילוצם לעזוב עם אמם את הבית בו גדלו וחיו כל חייהם, יהא רב ובלתי הפיך, ובנוסף לכך, ייפגעו זכותיותיהם הסוציאליות של הילדים ובכלל זאת הזכות לביטוח בריאות.
