ביום 14.10.2015 נערך דיון ב
שתי עתירות שהגיש המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, כנגד החלטת הצבא להרוס את הדירה בה התגורר מבצע הפיגוע ביום 10.11.2014, השוכנת בבניין מגורים משותף בחברון. העתירה האחת הוגשה בשם אשת המפגע ושני ילדיהם הקטנים – שזהו ביתם היחידי והאחרת, בשם שמונה המשפחות הנוספות המתגוררות באותו בניין – זאת לנוכח הנזק העלול להיגרם לדירותיהן ולרכושן כתוצאה מההריסה.
את הדיון פתחו השופטים בביקורת על כך שחלפו חודשים רבים ממועד הפיגוע ועד לקבלת ההחלטה להרוס את בית משפחתו של המבצע, ויחד עם זאת, המדינה טוענת לדחיפות במימוש צו ההריסה. בהקשר זה, טען המוקד, כי חלוף הזמן מחזק את התחושה שמדובר בענישה. עוד מחה המוקד כנגד נוהג הצבא, לשמור "מאגר" של בתים המיועדים להריסה עונשית, ממנו הוא דולה ובוחר את "קורבנות השעה" בכל עת שאירועים עדכניים דורשים ענישה ראוותנית, שתפיס את דעת הקהל בישראל. בניגוד לטענתה הידועה של המדינה, אשר טרם הוּכחה, כי מדובר בפעולה הרתעתית – ולא ענישתית – סבור המוקד כי הריסה עונשית לא זאת בלבד שאינה מרתיעה מפגעים פוטנציאליים, אלא אף עלולה להביא לתוצאה הפוכה – ביום 13.10.2015 למשל, ביצע תושב השכונה ג'בל מוכבר פיגוע, וזאת שבוע אחד בלבד לאחר שביתו של בן דודו בג'בל מוכבר נהרס בהריסה עונשית. בן הדוד שביתו נהרס היה מעורב בפיגוע בשכונת הר נוף בשנת 2014.
בהתייחס לעתירת השכנים בבניין המשותף בחברון, חזר המוקד והדגיש את החשש מפני נזקים משמעותיים, שעלולים להיגרם לדירות השכנות כתוצאה מההריסה. המוקד טען, כי אין די בהתחייבות המדינה שיינקטו אמצעים למזעור הנזקים מסוג זה – זאת לנוכח ההריסה מהשבוע הקודם בג'בל מוכבר; על אף הבטחתה בפני בית המשפט במקרה זה, לא עמדה המדינה בהתחייבותה ודירות שכנות על רכוש בעליהן ניזוקו באופן קשה. המוקד אף הציג בפני בית המשפט תמונות של הדירות שנפגעו כתוצאה מהריסת הדירה בג'בל מוכבר. המדינה טענה, כי ההריסה בחברון תתבצע "באופן ידני" ו"באמצעים מכאניים". המוקד, מצדו, טען, כי אם הצבא משוכנע שהאמצעים בהם ינקוט בעת הריסת הבית הינם כה יעילים, הרי על המדינה להתחייב כבר עתה כי תפצה את הדיירים, במקרה של נזק לרכושם. הצעת המוקד כי תביעות פיצויים של השכנים לא יידחו על הסף בטענה של "
פעולה מלחמתית", נתקלה בחומה אטומה.
טרם ניתן פסק דין בעתירות.
