המוקד להגנת הפרט - פסק דין בעתירות נגד צו הריסה עונשית בחברון: בית המשפט דחה את העתירות ועם זאת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות המדינה
חזרה לעמוד הקודם
17.10.2015

פסק דין בעתירות נגד צו הריסה עונשית בחברון: בית המשפט דחה את העתירות ועם זאת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות המדינה

ביום 15.10.2015 דחה בג״ץ שתי עתירות שהגיש המוקד להגנת הפרט נגד החלטת הצבא, להרוס את בית משפחתו של מבצע הפיגוע בצומת אלון שבות בנובמבר 2014. העתירה האחת הוגשה בשם אשת מבצע הפיגוע וילדיהם והאחרת, בשם המשפחות השכנות, המתגוררות בבניין המגורים המשותף.


בפסק הדין הבהיר השופט רובינשטיין, כי אין מקום לדיון מחודש בנושא העקרוני של הריסות עונשיות, היות שזה נדון זה מכבר בבית המשפט, וכן לא נמצא שיש מקום להתערבות השופטים במקרה הספציפי שהובא בפניהם. עם זאת, הדגישו השופטים בפסק הדין, כי חרף ההכרה בכך שמועד ההודעה על ההריסה נתון לשיקול דעתן של הרשויות, הרי ״שאף דבר זה כפוף לסבירות, למידתיות ולשכל הישר, ויש גם חשיבות למראית העין״. זאת ועוד. בית המשפט קבע, כי על המדינה להודיע על כוונתה להרוס בית ״במועד קרוב ככל האפשר למקרה העברייני בו מדובר״. חרף דחיית העתירות קבעו השופטים, כי ״במבט צופה פני עתיד יש להידרש להערותינו, אף שהמועד המדויק ביסודו מסור לרשויות״.


באשר לאופן ההריסה הדגישו השופטים, כי המדינה נדרשת לעשות כל מאמץ כדי לבצע את ההריסה באמצעים זהירים ובליווי מהנדס, כפי שהבטיחה, ״בודאי ובמיוחד כשעסקינן בדירות השכנים שאין להם מעורבות בפרשה הקשה״. כמו כן, במקרה של פגיעה בלתי סבירה בדירות השכנים, ציינו השופטים כי ״אין הדלת נעולה לטעמנו לעניין פיצויים״.


השופטים העירו בהרחבה גם על נושא הדיון העקרוני. חרף פסיקת בג״ץ, שדחתה את העתירה העקרונית שהגיש המוקד נגד הריסה עונשית, הביע עתה השופט פוגלמן, בדעת מיעוט, ספק ״לגבי עצם ההרתעה שבשימוש בתקנה 119״, שמכוחה מורה המפקד הצבאי על הריסת בתי פלסטינים. עוד ציין השופט, כי ״הפעלת הסמכות מכוח התקנה נדרשה ועודנה נדרשת לעמוד במבחני המידתיות״. ביחס לתועלת המיוחסת להריסת בתים ככלי הרתעתי, הוּער כי יש לשקול את תוצאות ההריסה אל מול תועלת זו. כך השופט פוגלמן: ״דבר אחד הוא הריסת ביתו של זה אשר ביקש לקום עלינו לכלותינו כשהוא גר בו לבדו; דבר אחר הוא הריסת מבנה שבו גרים בני משפחה או דיירים אחרים שלא היו מעורבים בתכניתו הזדונית, שביתם קורס עליהם על לא עוול בכפם״. במקרה שכזה, ציין השופט פוגלמן, ״הריסת הבית היא אפוא בסמכות, אך הפגם הוא במישור שיקול הדעת: במצב דברים זה הפעולה אינה מידתית״.


אשר לבית בחברון, מושא העתירה הנוכחית, ציין השופט פוגלמן, כי הוא נבדל ממרבית המקרים ״בשל השיהוי הכבד שנפל בהתנהלות המשיב״. בהתייחסות בית המשפט לטענת המוקד באשר לסמיכות הזמנים בין הוצאת צו הריסה על עבירה שבוצעה חודשים קודם לכן לבין אירועים אקטואליים, העיר בית המשפט כי ״הפועל היוצא מכך, לפי הילוך טיעון זה, הוא כי משפחת המחבל לוקה לא רק על פשע שלא ביצעה היא-עצמה, אלא גם על פשעים שביצעו אחרים, שאינם המחבל שיצא מקרבה״.

נושאים קשורים