המוקד להגנת הפרט - שופטי בג"ץ למדינה בביקורת על השיהוי בין מועד הפיגוע לבין מועד הוצאת צו ההריסה: התהליך נמשך זמן רב מדי וללא סיבה טובה הנראית לעין
חזרה לעמוד הקודם
11.11.2015

שופטי בג"ץ למדינה בביקורת על השיהוי בין מועד הפיגוע לבין מועד הוצאת צו ההריסה: התהליך נמשך זמן רב מדי וללא סיבה טובה הנראית לעין

ביום 11.11.2015 התקיים דיון שני בבג"ץ בעתירת המוקד להגנת הפרט, כנגד צו הריסה שהוציא הצבא לבית משפחתו של צעיר פלסטיני, החשוד בביצוע פיגוע דקירה בנובמבר 2014 בתל אביב. בבית, המצוי במחנה הפליטים עסכר בשכם, התגורר הצעיר עם הוריו וחמשת אחיו. נוכח הזמן הממושך שחלף ממועד הפיגוע (10.11.2014) עד למועד הוצאת צו ההריסה (3.10.2015), וכן בהתחשב בכך שהחשוד הינו רווק שהתגורר בבית הוריו, המליצו השופטים למדינה בדיון הראשון לצמצם את היקף ההריסה. חרף המלצה זו של השופטים, סירבה המדינה בתשובתה מיום 9.11.2015 "להסתפק" בהריסה חלקית, בטענה שאין היא מרתיעה די הצורך.

בפתח הדיון הנוכחי מתחו השופטים ביקורת על כך שהמדינה לא התייחסה בתשובתה לעניין המידתיות – לשאלה האם ניתן לצמצם את היקף הצו לאטימת החדר בו התגורר הבן במקום להרוס את דירת המשפחה כולה. "אנו לא הורסים את כל המבנה [דהיינו, הבניין], לא מדובר בהריסה שפוגעת בדירה אחרת אלא רק בדירת המחבל ובני משפחתו" (ההדגשה הוּספה), טענה המדינה. לפיכך ביקש השופט רובינשטיין לדעת, האם יש מניעה טכנית להריסה חלקית. עתה טענה המדינה, כי "נשקלת גם עצמת הפיגוע [ו]סוג הפיגוע... הריסה חלקית אינה תואמת בנסיבות הפיגוע הזה". משהתעקש השופט רובינשטיין כי שאלתו מתייחסת למניעה טכנית, הנדסית, השיבה המדינה, כי "על האטימה להיות שקולה להריסה. כלומר אטימה שמשביתה את השימוש [בדירה]". עוד טענה המדינה, כי יש מניעה מבצעית לביצוע האטימה, היות שמדובר בתהליך ממושך וכן מדובר בבית שהגישה אליו אפשרית אך ורק דרך סמטאות צרות – דבר המקשה על שינוע הציוד ההנדסי.

השופט מזוז דן בסוגיית השיהוי בו נקטה המדינה בהליך הוצאת צו ההריסה. השופט ציין כי תשובות המדינה בעניין זה אינן משכנעות וכי יש "מסך עשן" ו"מצטיירת תמונה כאילו דבר שבשגרה – לקבל תגובה על הריסת בית, לוקח חודשים של תגובות של המערכת המדינית, המערכת הצבאית...". בתגובה לכך, טענה המדינה באופן כללי – מבלי להידרש לפרטי המקרה המובא בפני בית המשפט – כי להוצאת צו הריסה קודם תהליך מורכב וממושך, כשלמעשה תיארה נוהל חדש: "לאחר שנחקר הפיגוע, בין שהמפגע נהרג ובין שהוא ברשות כוחות הביטחון, עד שלא מתקבלת המלצה, יכול לחלוף בהחלט זמן בין שקורה פיגוע ועד ששירות ביטחון כללי מגבש את עמדתו ושיוצאת החלטה. זה הנוהל. זה לא היה קיים עד הקיץ שעבר".

המוקד הדגיש, כי למשפחתו של החשוד אין ולא היה דבר עם החלטתו של הבן לבצע את הפיגוע. עוד הזכיר המוקד, כי בחקירתו, מיד לאחר האירוע, אמר הצעיר כי הוא נכשל במציאת עבודה ומשפחתו התביישה בו, ולכן מאס בחייו וביקש למות – מה שדחף אותו לבצע את הפיגוע. המוקד טען, כי מדובר במשפחה נורמטיבית וכי הצעיר הוא "הכבשה השחורה" ומשפחתו מתנגדת למעשיו ואינה מביעה כל תמיכה בו.

המוקד שב וטוען, כי הריסת הבית היא פעולה עונשית האסורה בתכלית, והפוגעת בחפים מפשע – הן במשפחה והן בשכנים. יתרה מכך, ציין המוקד, במקרה של נזקים נלווים להריסה, העלולים להיגרם לדירות השכנות, מסרבת המדינה לקחת אחריות. מחד גיסא, המדינה עומדת על הריסה מלאה, למרות שמדובר בבית השוכן בתוככי מחנה פליטים צפוף – דבר המגביר את הסיכוי לנזק סביבתי. מאידך, טוענת המדינה, כי אין היא אחראית לפיצוי בעלי הדירות השכנות, במקרה של מהומות בזמן ההריסה, המפריעות לכוחות בשטח לבצע את מלאכת ההריסה.

טרם ניתן פסק דין בעתירה.

נושאים קשורים