במהלך חודש נובמבר 2015 הודיע משרד הפנים לארבעה צעירים תושבי ירושלים המזרחית, החשודים בביצוע פיגועים, על הכוונה לשלול את מעמדם בישראל. בהודעות, הצהיר שר הפנים על כוונתו לפעול על פי סעיף 11(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, המקנה לו שיקול דעת בביטול רישיון לישיבת קבע בישראל (מעמד תושבוּת), וזאת בשל הפרת אמונים למדינת ישראל.

ביום 23.11.2015 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה להורות על הקפאת ההליכים הנוגעים לשלילת מעמדם של הארבעה עד להכרעה בעתירה העקרונית (בג"ץ 7803/06), העוסקת בסוגיית ביטול מעמדם של תושבי קבע מתוקף שיקול הדעת הנרחב המוקנה לשר הפנים בחוק. המוקד הזכיר, כי בית המשפט הוציא צו על תנאי באותה עתירה, שמשמעו כי חובת ההוכחה "בשאלת סמכותו של שר הפנים לבטל רישיון לישיבת קבע בישראל בעילה של הפרת אמונים למדינה" מוטלת על המדינה. לאור זאת, טען המוקד, כל עוד לא הוכרע הדין בעתירה זו, הרי החלטות שר הפנים על שלילת מעמד תושבוּת הקבע מתושבי ירושלים המזרחית הן פסולות.

עוד טען המוקד, כי כוונת שר הפנים לשלול את מעמדם של ארבעת הצעירים, אם תתממש, תפגע באופן אנוּש בזכויות היסוד שלהם, ואף תותיר שניים מהם מחוסרי מעמד בעולם כולו. "ביטול מעמד התושבות לא פוגע רק בזהותו של אדם ובקשר המיוחד בינו לבין מולדתו, אלא אף סולל את הדרך לפגיעה בחיי המשפחה ובזכויותיהם של בני משפחה, לפגיעה בזכויות הסוציאליות, לגירוש ועוד", נטען בעתירה. זוהי אחת הסנקציות הקיצוניות והחמורות ביותר אשר ניתן לנקוט כלפי תושב, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתושבי ירושלים המזרחית, שאינם רק "תושבי ישראל" כי אם גם "תושבים מוּגנים", מתוקף המשפט הבינלאומי ההומניטארי.