בימים האחרונים הגיש המוקד להגנת הפרט 14
השגות על
צווי אטימה והריסה עונשית שהוציא הצבא כנגד 11 בתים של פלסטינים, תושבי הגדה המערבית וירושלים המזרחית, החשודים בביצוע או שביצעו פיגועים במהלך החודשים האחרונים. 11 השגות הוגשו בשם המשפחות ושלוש הוגשו בשם שכנים, המתגוררים בסמוך לשלוש מן הדירות המיועדות להריסה.
הצווים הוּצאו לבתים הבאים: בית עמרה, נפת חברון – בית משפחתו של החשוד בביצוע הפיגוע מיום 17.1.2016 בדרום הר חברון; מחנה הפליטים קלנדיה – בתי משפחותיהם של 2 מבצעי הפיגוע מיום 23.12.2015 בשער יפו בירושלים העתיקה; חברון – בית משפחתו של מבצע הפיגוע מיום 7.12.2015 בחברון; שכם – בתי משפחותיהם של 3 החשודים בביצוע הפיגוע מיום 1.10.2015 ממזרח לשכם; צור באהר, ירושלים המזרחית – בתי משפחותיהם של 4 החשודים בביצוע הפיגוע מיום 13.9.2015 בירושלים.
בהשגות שהוגשו לגבי ארבעה בתים בצור באהר בירושלים המזרחית, טען המוקד בחריפות כנגד הכוונה לאטום את הבתים בהם מתגוררות המשפחות, למרות שמתנהל עדיין הליך פלילי בעניינם של ארבעת הצעירים, החשודים בין השאר ביידוי אבנים. זאת ועוד. המוקד הדגיש, כי תקנה 119, שמכוחה מורה המפקד הצבאי על החרמה ואטימה, אינה מתייחסת כלל למקרה של יידוי אבנים, וטען כי החלתה על מקרים כאלו היא צעד בלתי מידתי ובלתי סביר באופן קיצוני.
במקרה אחר הוציא הצבא צו הריסה לבית בשכם, בית משפחתו של אחד החשודים במעורבות בפיגוע הירי מיום 1.10.2015 ממזרח לשכם. מדובר בדירה הממוקמת בקומה החמישית בבניין בן תשע קומות. בהשגה הדגיש המוקד, כי הריסת הדירה עלולה להותיר נפשות רבות חפות מפשע ללא קורת גג ודרש מן הצבא לשקול למצער להסתפק באטימת חדרו של החשוד, אשר התגורר עם רעייתו הטרייה בבית הוריו. המוקד מזכיר, כי בעניינו של הצעיר מתנהל הליך פלילי וכי החשד העומד נגדו מתייחס למעורבות שולית בלבד באירוע. כמו כן ציין המוקד, כי צו ההריסה הוּצא בשיהוי ניכר של כחצי שנה ממועד הפיגוע.
השגה נוספת, אשר הוגשה בשם שכנים, מתייחסת לצו ההריסה שהוצא לבית במחנה הפליטים קלנדיה, בו התגורר מבצע הפיגוע מיום 23.12.2015 בשער יפו בירושלים. הדירה נמצאת בקומה הראשונה בבניין בן חמש קומות, בשכונת מגורים צפופה במחנה הפליטים. המוקד טען, כי אם ההריסה המתוכננת תוּצא לפועל, בתנאי צפיפות שכאלה, קיים חשש כבד כי דירות רבות יינזקו וחפים מפשע רבים ייפגעו כתוצאה מכך.
המוקד דורש לבטל את צווי ההריסה או למצער לצמצם את תחולתם – בייחוד לאור העובדה כי במרבית המקרים מדובר ברווקים הסמוכים על שולחן הוריהם.
בכל ההשגות חזר המוקד והדגיש, כי הריסת בתים מהווה ענישה קולקטיבית, הפוגעת בחפים מפשע, לרבות ילדים, וכי היא אסורה על-פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. המוקד שב וטען, כי לא זאת בלבד שלא הוכחה יעילותו של כלי אכזרי זה למטרת הרתעה של מפגעים פוטנציאליים, אלא שהמציאות מוכיחה כי מדיניות ההריסה העונשית, הפוגעת בעיקר בחפים מפשע, זורה שנאה וחורבן המנציחים את מעגל הדמים.
