בעקבות דרישת בג"ץ לנמק ההחלטה להרוס שני בתים בשכם: המדינה מציעה אטימה הפיכה של בית תחת הריסתו ועומדת על הריסתו של הבית הנוסף המוקד להגנת הפרט
عر EN
כפתור חיפוש
תמונה ללא תיאור
19.06.2016
בעקבות דרישת בג"ץ לנמק ההחלטה להרוס שני בתים בשכם: המדינה מציעה אטימה הפיכה של בית תחת הריסתו ועומדת על הריסתו של הבית הנוסף
בעקבות דרישת בג"ץ לנמק ההחלטה להרוס שני בתים בשכם: המדינה מציעה אטימה הפיכה של בית תחת הריסתו ועומדת על הריסתו של הבית הנוסף
ביום 20.4.2016 ניתן פסק דין בבג"ץ בעניין צווי הריסה עונשית, שהוצאו כנגד בתי משפחותיהם של שלושה פלסטינים, שנחשדו במעורבות בפיגוע ירי ביום 1.10.2015 סמוך לבית פוריק. לגבי אחד הבתים, דחה בית המשפט את העתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט כנגד צו ההריסה, ואילו לגבי שני הבתים הנוספים הוציא בג"ץ צו על תנאי. השופטים מצאו, כי בשני המקרים עלה קושי בהיבטים של חומרת המעשים המיוחסים לשניים מהחשודים ושל עוצמת הראיות בעניינם, ועל כן קבעו כי על המדינה להבהיר את "טיב הראיות המינהליות נגדם, וכן את מידתיות צו ההחרמה וההריסה שניתן בעניינם, זאת בהתייחס למעמד שנתן המשיב לכלל השיקולים שעליו לשקול". יש להזכיר, כי מדובר בחשודים במעורבות הנמנים על המעגל השני, בעוד בתיהם של המעורבים הישירים בפיגוע נהרסו זה מכבר.

בעקבות הערות השופטים, הגישה המדינה ביום 16.6.2016 כתב תשובה, בו הודיעה על החלטתה לנקוט באטימה הפיכה של אחד הבתים תחת הריסתו, וזאת באמצעות ריתוך לוחות ברזל לכל פתחי הבית. בעניין הבית האחר, נותרה המדינה בעמדתה כי יש להרסו וציינה, כי בכוונתה לנקוט בהריסה ידנית של מחיצות הדירה ומילוי חלל הדירה בחומר מוקצף וגדר תיל, "לשם מזעור הפגיעה בצדדים שלישיים".

במסגרת טיעוניה ייחסה המדינה לשניים תפקיד מכריע בהוצאתו לפועל של הפיגוע וקבעה, כי אילולא מעורבותם "לא היה יוצא הפיגוע אל הפועל". המדינה טענה, כי החלטתה להפעיל את תקנה 119 בשני המקרים הינה מידתית לאור אחד מעקרונות המידתיות שנוסח בפסיקות בג"ץ, לפיו יש לייחס משקל מכריע לחומרת המעשים.

בהתייחסה לעיקרון נוסף לאורו יש לבחון מידתיות – שאלת מעורבותם של שאר בני הבית, ציינה המדינה כי במקרה אחד לא הייתה המשפחה מעורבת, אך במקרה האחר הייתה רעייתו של האיש מעורבת בפעילות חמאס "והגם שאין בידי המשיב ראיות למודעות בפועל של [האישה] לפעילות של [בעלה] בעניין הפיגוע האמור... לא מן הנמנע כי מודעות כאמור הייתה קיימת, או לכל הפחות [האישה] 'עצמה את עיניה' למעשיו של [בעלה]". כדי להצדיק את החלטתה להפעיל את תקנה 119 גם במקרה שאין אינדיקציה לכך שבני המשפחה ידעו מראש על מעורבותו של בן-בית בביצוע פיגוע, נתלתה המדינה בקביעה של כמה משופטי בג"ץ, ששבו והדגישו לאחרונה כי אין באי ידיעתה של המשפחה כדי למנוע את השימוש בתקנה 119. ואולם בפסק הדין הנוכחי מתחה השופטת ברון ביקורת על המדינה, על כך שלא ניתן כל משקל – בעת גיבוש ההחלטה להפעיל את תקנה 119 – לשאלה אם המשפחות היו מעורבות: "שיקול זה, חרף חשיבותו, לא נבחן כלל על ידי המשיב בעת שהוציא את הצווים... ומבחינה זו נפל פגם בהפעלת הסמכות על ידו".

ביום 19.6.2016 החליט בית המשפט, כי העניין יובא לדיון עד סוף חודש יולי.
הדפסה הדפסה
שיתוף
ביום 20.4.2016 ניתן פסק דין בבג"ץ בעניין צווי הריסה עונשית, שהוצאו כנגד בתי משפחותיהם של שלושה פלסטינים, שנחשדו במעורבות בפיגוע ירי ביום 1.10.2015 סמוך לבית פוריק. לגבי אחד הבתים, דחה בית המשפט את העתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט כנגד צו ההריסה, ואילו לגבי שני הבתים הנוספים הוציא בג"ץ צו על תנאי. השופטים מצאו, כי בשני המקרים עלה קושי בהיבטים של חומרת המעשים המיוחסים לשניים מהחשודים ושל עוצמת הראיות בעניינם, ועל כן קבעו כי על המדינה להבהיר את "טיב הראיות המינהליות נגדם, וכן את מידתיות צו ההחרמה וההריסה שניתן בעניינם, זאת בהתייחס למעמד שנתן המשיב לכלל השיקולים שעליו לשקול". יש להזכיר, כי מדובר בחשודים במעורבות הנמנים על המעגל השני, בעוד בתיהם של המעורבים הישירים בפיגוע נהרסו זה מכבר.

בעקבות הערות השופטים, הגישה המדינה ביום 16.6.2016 כתב תשובה, בו הודיעה על החלטתה לנקוט באטימה הפיכה של אחד הבתים תחת הריסתו, וזאת באמצעות ריתוך לוחות ברזל לכל פתחי הבית. בעניין הבית האחר, נותרה המדינה בעמדתה כי יש להרסו וציינה, כי בכוונתה לנקוט בהריסה ידנית של מחיצות הדירה ומילוי חלל הדירה בחומר מוקצף וגדר תיל, "לשם מזעור הפגיעה בצדדים שלישיים".

במסגרת טיעוניה ייחסה המדינה לשניים תפקיד מכריע בהוצאתו לפועל של הפיגוע וקבעה, כי אילולא מעורבותם "לא היה יוצא הפיגוע אל הפועל". המדינה טענה, כי החלטתה להפעיל את תקנה 119 בשני המקרים הינה מידתית לאור אחד מעקרונות המידתיות שנוסח בפסיקות בג"ץ, לפיו יש לייחס משקל מכריע לחומרת המעשים.

בהתייחסה לעיקרון נוסף לאורו יש לבחון מידתיות – שאלת מעורבותם של שאר בני הבית, ציינה המדינה כי במקרה אחד לא הייתה המשפחה מעורבת, אך במקרה האחר הייתה רעייתו של האיש מעורבת בפעילות חמאס "והגם שאין בידי המשיב ראיות למודעות בפועל של [האישה] לפעילות של [בעלה] בעניין הפיגוע האמור... לא מן הנמנע כי מודעות כאמור הייתה קיימת, או לכל הפחות [האישה] 'עצמה את עיניה' למעשיו של [בעלה]". כדי להצדיק את החלטתה להפעיל את תקנה 119 גם במקרה שאין אינדיקציה לכך שבני המשפחה ידעו מראש על מעורבותו של בן-בית בביצוע פיגוע, נתלתה המדינה בקביעה של כמה משופטי בג"ץ, ששבו והדגישו לאחרונה כי אין באי ידיעתה של המשפחה כדי למנוע את השימוש בתקנה 119. ואולם בפסק הדין הנוכחי מתחה השופטת ברון ביקורת על המדינה, על כך שלא ניתן כל משקל – בעת גיבוש ההחלטה להפעיל את תקנה 119 – לשאלה אם המשפחות היו מעורבות: "שיקול זה, חרף חשיבותו, לא נבחן כלל על ידי המשיב בעת שהוציא את הצווים... ומבחינה זו נפל פגם בהפעלת הסמכות על ידו".

ביום 19.6.2016 החליט בית המשפט, כי העניין יובא לדיון עד סוף חודש יולי.
משפט ישראלי - מסמכים אחרים


משפט ישראלי - כתבי בי דין


משפט ישראלי - חקיקה


משפט ישראלי - פסיקה


משפט בינלאומי וזר - מסמכים אחרים


משפט בינלאומי וזר - אמנות וחקיקה


משפט בינלאומי וזר - פסיקה


ספרות - עדכונים


ספרות - פסיקה במבחן


ספרות - ספרים


ספרות - מאמרים


ספרות - שונות


ספרות - דוחות