עד לאחרונה, פלסטינים שהתגוררו בישראל כדין מכוח היתר שהייה בלבד – ללא מעמד בישראל – לא היו זכאים לזכויות סוציאליות, לרבות ביטוח בריאות. בעקבות כניסתן לתוקף של
תקנות הבריאות החדשות ביום 1.8.2016, פלסטינים החיים בישראל מכוח היתר שהייה זכאים לביטוח בריאות ממלכתי בהיקף דומה לזה של אזרחים ותושבים. מדובר ב
ביטוח חובה שעלות ההצטרפות אליו גבוהה מאוד, ובמקרים רבים ייאלצו הזכאים להמתין תקופה ממושכת בטרם יוכלו ליהנות משירותי הבריאות הממלכתיים.
נוכח הליקויים שבהסדר הנוכחי,
פנה המוקד להגנת הפרט לוועדה ההומניטארית במשרד הפנים, האמורה להכריע בבקשותיהם של פלסטינים למעמד בישראל על רקע הומניטארי. המוקד ציין, כי בשורה של עתירות לבג"ץ מן העת האחרונה,
הביעה המדינה התנגדות למתן מעמד בישראל במסגרת בקשות המוגשות לוועדה; המדינה טענה, כי אם בעבר הייתה הצדקה להעדיף מתן מעמד בישראל, המקנה זכאות לביטוח רפואי, עתה ניתן להסתפק במתן היתר שהייה, שכן התקנות החדשות עונות על הצורך בביטוח רפואי גם למחזיקים בהיתר שהייה. לעמדה זו של המדינה, טוען המוקד, עלולות להיות השלכות הרות גורל דווקא על החלשים מכל, דוגמת חולים כרוניים הנזקקים לסעד רפואי דחוף, אשר במצב הנוכחי ייאלצו להמתין 33 חודשים כדי לממש את זכותם לשירותי בריאות. זאת ועוד. כיוון שהפונים לוועדה ההומניטארית נמנים עם אוכלוסייה שהפרוטה אינה מצויה בכיסה, בלשון המעטה, הרי מדיניות של מתן היתר שהייה בלבד תאלץ אותם להצטרף לביטוח היקר (כאמור, ביטוח חובה) ומכאן – לצבור חובות לקופות החולים.
המוקד דורש כי הוועדה, בבואה להחליט בעניינם של הפונים אליה, תשקול גם את השלכותיהן של תקנות הבריאות ותבחן בכל מקרה לגופו, אם באפשרות הפונים לממן את הביטוח הרפואי וכמה זמן ייאלצו להמתין עד מימושו.
