חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002 מחייב תיעוד קולי-חזותי של חקירות בעבירות חמורות, שהעונש בגינן הוא למעלה מעשר שנים, ואולם סעיף 17 לחוק קובע, בהוראת שעה, כי חובה זו לא תחול על חשודים בעבירות ביטחון.
בעקבות הארכת תוקף החוק, זו הפעם הרביעית, בשנת 2015,
עתרו לבג"ץ ביום 19.7.2015 מרכז עדאלה, המוקד להגנת הפרט וארגונים נוספים, וטענו כי אי-תיעוד של חקירות המשטרה והשב"כ מותיר פתח משמעותי לשימוש בשיטות חקירה פסולות, באופן המונע מהנחקרים להוכיח טענות בדבר התעללות ועינויים. עוד טענו הארגונים, כי החלת הפטור אך ורק כאשר מדובר בחקירות בגין עבירות המוגדרות ביטחוניות, יוצרת מצב בו הרוב המוחלט של הנפגעים הם פלסטינים.
ביום 12.12.2016, זמן קצר לפני פקיעת תוקפה של הוראת השעה, מקבעת הכנסת את הפטור מתיעוד חקירות של חשודים בעבירות המוגדרות ביטחוניות בהוראת קבע, ומסתפקת בקביעה ערטילאית על "פיקוח ובקרה אקראיים על חקירות אלה, כפי שייקבע בנהלים פנימיים של משטרת ישראל". נוסח החוק מנוגד ל
מסקנות ועדת טירקל מ-2013, שהמליצה על תיעוד חזותי מלא של החקירות.
ב
פסק דין שניתן בבג"ץ ביום 15.1.2017 ציינו השופטים, כי יש דבר בטענות לקשיים חוקתיים בהוראת השעה, אך היות שעתה המדובר בחוק חדש שנכנס לתוקף (הוראת הקבע), אין לדון בכך במסגרת הנוכחית. בית המשפט הורה על מחיקת העתירה, תוך שמירה על טענות העותרים.
