ביוני 2016
פנה המוקד להגנת הפרט לצבא בעניינן של 95 משפחות פלסטיניות, שבבתיהן בוצעה מדידה הנדסית בתקופה שבין 12.10.2015 ליום 7.4.2016, בעקבות חשד למעורבות של אחד מבני הבית בפיגועים – מבלי שהוּצאו צווי הריסה לבתים. פעולות המיפוי והמדידה של הבתים אינן טכניות גרידא, אלא כרוכות בהגעה של כוחות גדולים באישון ליל לבית, הזורעת בהלה בקרב יושביו ומותירות את המשפחות תחת איום נמשך של הריסת בתיהן. המוקד דרש כי הצבא יבהיר מהו מקור הסמכות מכוחה מבוצעות פעולות אלו, ודרש מהצבא לפזר את עננת אי הוודאות המרחפת מעל המשפחות, החיות בחרדה מתמדת מפני האפשרות שביתן ייהרס.
ב
תגובתו מיום 8.8.2016 תלה הצבא את מקור הסמכות לפרקטיקה המתוארת בתחיקה ביטחונית, המקנה לטענתו סמכות כללית לצבא, להיכנס למבנים וחצרות לשם ביצוע פעולות שונות, כגון חיפוש, מדידה ותשאול. הצבא סירב להבהיר את כוונותיו לגבי 95 הבתים שנמדדו, בשל "המציאות הביטחונית הרגישה והדינמית".
ב
פנייה נוספת מיום 29.8.2016 הבהיר המוקד, כי עמדת הצבא אינה מקובלת עליו וכי התחיקה הביטחונית הנזכרת, המתייחסת בכלל לדין הפלילי, אינה רלוונטית להפעלת הסמכות המינהלית הקבועה בתקנה 119. עוד טען המוקד, כי מרבית המקרים בהם בוצעו המדידות, אינם מגיעים כלל לרף החומרה הנדרש לשם הפעלת התקנה. לאור פסיקת בג"ץ (
6745/15), הקובעת כי הפעלת הסמכות בשיהוי ניכר אינה משרתת את התכלית ההרתעתית של תקנה 119, הדגיש המוקד כי "לא יכולה להיות מחלוקת שבהיעדר אפקט של הרתעה נותר אך ורק האלמנט של ענישה קולקטיבית פסולה".
המוקד שב ודרש כי 95 המשפחות שבתיהן נמדדו תקבלנה הודעה, אם בכוונת הצבא להוציא צווי הריסה לבתים או לא, והדגיש כי אם יעמוד הצבא בסירובו לעשות כן, "נראה בכך אישור לכך שהמדיניות הנוכחית אכן עושה שימוש בתקנה 119 כדי להטיל אימה ולהתנקם במשפחות, ללא קשר להפעלת הסמכות בפועל". ואולם,
הצבא עמד בסירובו למסור הודעה שכזו למשפחות, "נוכח שיקולים ביטחוניים ואחרים".
ביום 8.11.2016 שיגר המוקד
מכתב נוסף לצבא, בו שב וחוזר על עמדתו, לפיה הצבא נעדר סמכות לבצע מדידות בתים מבלי שהוּצאו צווי הריסה, וכי "מדובר בבירור בצעד ענישתי, אשר נועד לזרוע בהלה ולהתנקם במשפחות, חרף העובדה שלא היו מעורבות כלל באירוע". עוד הבהיר המוקד, כי אם מדיניות פסולה זו – שהופסקה לפי שעה – תופעל שוב, לא יהסס לנקוט בצעדים משפטיים נגדה.
