במשך שנים ארוכות ניהל המוקד להגנת הפרט
מאבק משפטי עיקש כנגד עמדת משרד הפנים שלא לתת מעמד לצעירה פלסטינית, אשר נמצאה נטושה ביום היוולדה, ללא כל פרט מזהה, בפתחו של בית יתומים בירושלים המזרחית, וחייתה שם כבת חסותה של מנהלת בית היתומים שגידלה אותה כבתה. ניסיונותיה של מנהלת המוסד לרשום את הילדה במרשם האוכלוסין הישראלי כשלו, בין היתר, בשל דרישתו הבלתי סבירה של משרד הפנים לקבל את הודעת הלידה של הילדה, והיא נותרה מחוסרת מעמד בעולם. משכך, פנו האפוטרופסית והנערה בבקשה לסיועו של המוקד וזה החל לפעול בעניינה.
בתום שש שנים של עיכובים ודרישות מיותרות, הודיע משרד הפנים למוקד ביום 28.10.2014, כי החליט לתת לצעירה מעמד ארעי לתקופה של שנה, שבסופה ייבחן המשך מעמדה בישראל, מתוך הכרה בנסיבותיה המיוחדות כמחוסרת מעמד בעולם המתגוררת כל ימיה בירושלים המזרחית.
אך בחלוף השנה, עמדה המדינה על סירובה השרירותי ואטום הלב לתת לצעירה מעמד קבע, וקבעה כי מעמדה הארעי יוארך בשנתיים נוספות. משכך, ביום 7.4.2016
הגיש המוקד ערר זו בפעם השלישית לבית הדין לעררים כנגד עמדת משרד הפנים, וטען, בין היתר, כי החלטת משרד הפנים שלא לשדרג את מעמדה של הצעירה, הינה בלתי סבירה ואף מהווה התנערות מן ההסכמה אותה ביטא שנה קודם לכן.
ביום 6.11.2017
קיבל בית הדין לעררים את עמדת המוקד וקבע כי מעמדה של הצעירה ישודרג למעמד קבע, בנוסף לכך מתח בית הדין ביקורת חריפה על התנהלות משרד הפנים וחייבו בתשלום הוצאות בסך 15,000 ₪.
