המוקד להגנת הפרט - המוקד בעתירה לבג"ץ: יש להתיר למאות הקטינים הפלסטינים הכלואים בישראל ובכלא עופר שבגדה המערבית לקיים קשר טלפוני עם משפחותיהם
חזרה לעמוד הקודם
03.04.2019

המוקד בעתירה לבג"ץ: יש להתיר למאות הקטינים הפלסטינים הכלואים בישראל ובכלא עופר שבגדה המערבית לקיים קשר טלפוני עם משפחותיהם

ביום 31.3.2019 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בדרישה, כי יורה לשירות בתי הסוהר (שב"ס) לאפשר לקטינים כלואים המסווגים כ"ביטחוניים" לקיים קשר טלפוני סדיר עם בני משפחותיהם, ולו בכפוף לפיקוח צמוד ובדיקה ביטחונית פרטנית עבור כל קטין וקטין.

ישראל מפירה כעניין שבשיגרה את זכויותיהם של קטינים פלסטינים מהגדה המערבית ומירושלים המזרחית המצויים במשמורת כוחות הביטחון הישראליים – הן במהלך מעצרם הן בזמן חקירתם והן במתקני הכליאה עצמם. רבים מהקטינים הפלסטינים המוחזקים במתקני הכליאה של השב"ס מסווגים ככלואים "ביטחוניים", וחלות עליהן כל ההגבלות הנגזרות מכך על פי נהלי השב"ס, כאילו היו בגירים, ללא כל התחשבות בגילם הצעיר, בפגיעותם היתרה ובצרכיהם המיוחדים. אחת ההגבלות המשמעותיות ביותר היא האיסור על כל קשר טלפוני בינם לבין הוריהם (למעט במקרה של חתונה, או להבדיל – פטירה במשפחה). השב"ס מחיל הגבלה זו באופן גורף אף מבלי להתחשב בחומרת החשדות כלפי הקטין, או במשך התקופה בה הוא מצוי במעצר או במאסר.

חשוב להדגיש, כי מרביתם של קטינים אלו מנותק מהוריהם באופן גורף מיד עם מעצרם, וחקירתם נערכת ללא שאחד מהוריהם נמצא עמם, וזאת בניגוד לנוהג ולדין הכלליים באשר לחקירות קטינים. קטינים המסווגים כ"ביטחוניים" נותרים להתמודד לבדם מול חוקריהם בהליך המאיים, המלווה לרוב באלימות מילולית, אם לא פיזית, בהחזקה בבידוד, ובשלילה של ייצוג הולם על ידי עורך דין – כך על פי עשרות עדויות שגבה המוקד מקטינים בשנים האחרונות. זאת ועוד. ככל שמדובר בקטינים פלסטינים שאינם מירושלים המזרחית, הנתק מההורים נמשך חודשים לתוך החזקתם במשמורת, שכן השגת היתר לביקור בכלא ישראלי (לרבות כלא עופר שבגדה המערבית), כרוך בסחבת מובנית ואורך זמן ממושך. בנסיבות אלה, מניעת קשר טלפוני משמעה פגיעה קשה בזכות היסוד לחיי משפחה של הקטינים ובני משפחותיהם.

דבר זה מקנה חשיבות עילאית לכך שיתאפשר קשר טלפוני סדיר בין קטינים פלסטינים להוריהם. בעתירתו מרחיב המוקד אודות הנזק הנפשי וההתפתחותי לו חשופים קטינים המצויים במשמורת ללא כל קשר עם הוריהם, ובייחוד בהיעדר מערכת שיקום ותמיכה סוציאלית עבור קטינים פלסטינים. המוקד מביא בעתירתו דוגמאות על קצה המזלג מתוך עשרות העדויות שגבה, בהן קטינים דיווחו על הנתק המוחלט והממושך מהוריהם והמצוקה הקשה שנגרמה להם כתוצאה מכך.

כך למשל תיאר ח.נ., בן 15, את מצבו בכלא עופר, בחלוף כחודשיים ממעצרו הלילי הטראומטי והאלים: "לא קיבלתי ביקור. עדיין לא דיברתי איתם [בני המשפחה] בכלל. אין טלפון ואפשרות לנהל שיחות מהכלא עם המשפחה...אני מתגעגע לכולם , ולא יודע מתי אראה אותם".

המוקד נאלץ לעתור לבג"ץ לאחר שפניותיו החוזרות ונשנות לשב"ס נענו פעם אחת ויחידה במענה פורמליסטי וערל לב, ולאחר מכן בהתעלמות גמורה. וכך השיב השב"ס בתשובתו מיום 9.6.2016: "אין הבחנה בין טיב וטבעה של עבירה בגינה נחשד, נאשם או הורשע אסיר בגיר לבין טיב וטבעה של עבירה בגינה נחשד, נאשם או הורשע אסיר קטין... גם בעניינם של עצורים, ישנו הסדר חקיקתי מפורש, אשר אינו עושה אבחנה בין עציר בגיר לבין עציר קטין".

בעניין הקשר הטלפוני עצמו, הסתפק השב"ס באומרו: "מיותר להזכיר כי השימוש בקשר טלפוני איננו בגדר זכות בקרב אוכלוסיית האסירים...". טיעון זה מתעלם מהמציאות בה סיווגם של קטינים פלסטיניים כביטחוניים, בשילוב עם כליאתם בשטחי ישראל, משמעו, כאמור, כי נמנעת מהם זכותם לקבל את תמיכת הוריהם בתקופה בה הם נחקרים, ואף נמנע מהם לראות את הוריהם משך חודשים בהמשך ההליכים. יתרה מכך. בשלילת הקשר הטלפוני מקטינים אלו, פועל שב"ס – הנסמך אך ורק על הגדרותיו ופקודותיו שלו עצמו – בניגוד ללשון ורוח החוק הישראלי בכל הנוגע לקטינים במשמורת; חוטא לעיקרון טובת הילד, המהווה עיקרון יסוד מחייב בכל מעשה של רשות בישראל; ומפר את הדין הבינלאומי, ובראש ובראשונה, את האמנה לזכויות הילד עליה חתומה ישראל.

נושאים קשורים