כשמגבלות תנועה "זמניות" הופכות לכלי לעקירה: עתירת המוקד נגד החלטת הצבא לגרש משפחה של תושבי קבע שמתגוררים במשך עשרות שנים ב"מרחב התפר" נוכח הגבלות התנועה שהוא עצמו יצר

ערב א-רמאדין היא קהילה משפחתית קטנה החיה בשטחים שבבעלותה הפרטית, בקרבת העיר קלקיליה, אשר עם בניית חומת ההפרדה נכלאו בינה לבין הקו הירוק ובכך הפכו לחלק ממה שמכונה "מרחב התפר". כעת, הצבא מבקש לגרש משפחה מורחבת המתגוררת בכפר מזה עשרות שנים מביתה ולשלול מ12 מבניה את היתריהם מסוג "תושב קבע", בעקבות הגבלות תנועה שהוא עצמו יצר.

סיפורה של המשפחה (משפחת א') אינו מקרה חריג, אלא חלק ממדיניות ארוכת שנים שמטרתה לצמצם את מרחב המחיה של תושבי "מרחב התפר" הפלסטיניים ולדחוק אותם אל מעבר לגדר ההפרדה.

תושבי קבע במרחב התפר:

למרות התפיסה הרווחת בישראל, לפיה גדר ההפרדה מסמנת את גבולותיה של המדינה, 85% מהתוואי הנוכחי של הגדר נבנה בתוך שטחי הגדה המערבית ולא לאורך הקו הירוק. כתוצאה מכך, נוצרה מובלעת פלסטינית בצידה "הישראלי" של החומה, בין תוואי הגדר לבין הקו הירוק. שטח זה, המכוּנה בפי המדינה "מרחב התפר" ומשתרע על 9.4% משטחי הגדה המערבית, הינו שטח צבאי סגור שפלסטינים אינם רשאים להיכנס אליו אלא מתוקף היתר צבאי.

עם הקמת הגדר, אלפי פלסטינים שהתגוררו ב"מרחב התפר" מצאו את עצמם לפתע תחת משטר היתרים נוקשה, המתנה את המשך מגוריהם בבתיהם בהיתרים מתחדשים מסוג "תושב קבע". היתרים אלה ניתנים לתקופה של עד שנתיים, וחידושם מותנה בבדיקת "מרכז חיים" קפדנית, הכוללת ביקורי בית ובחינת דפוסי השהייה של התושבים מ"מרחב התפר", לרבות בשעות הלינה.

אלא שבפועל, רבים מתושבי הקבע תלויים בשטחים שמעבר לגדר לצורכי עבודה, חינוך, שירותי בריאות, רווחה ושירותים עירוניים – כפי שהיה גם לפני הקמת הגדר. רבים מהם מקיימים גם קשרי משפחה הדוקים עם קרוביהם המתגוררים מעבר לגדר.מאחר שאינם רשאים להיכנס לישראל, מניעת גישתם לאזורים שמעבר לגדר למעשה "כולאת" אותם בשטח הקטן בו הם מתגוררים.

מגבלות התנועה המחמירות שהטילה המדינה, במיוחד מאז פרוץ המלחמה, אילצו חלק מהתושבים ללון או להתגורר באופן זמני מחוץ ל"מרחב התפר", כדי להגיע למקומות עבודתם, לשלוח את ילדיהם לבית הספר או לקבל טיפול רפואי. לעתים, די היה במגורים זמניים מחוץ ל"מרחב התפר" כדי להוביל לשלילת היתרי השהייה של אותם תושבים.

כך, למרות התחייבותה של המדינה לשמר את מרקם חייהם של תושבי הקבע, בפועל מגבלות תנועה שמאלצות תושבי הקבע ללון מעבר לגדר משמשות עילה לשלול מהם את זכותם להמשיך להתגורר בבתיהם.

סיפורה של משפחת א'

בתחילת המלחמה, הצבא סגר את השער שבגדר ההפרדה שדרכו נהגו בני המשפחה לעבור, מחסום ג'יוס, והפנה את בני המשפחה למחסום צופים המרוחק. בעוד שלפני ההגבלות המעבר לעיירה ג'יוס הסמוכה לקח להם רבע שעה בלבד, לאחר מכן בני המשפחה נאלצו לעבור דרך של שעה, שרובה התבצעה ברגל. עבור המשפחה, ובמיוחד עבור הילדים והקשישים, מדובר בדרך קשה ומפרכת שהם נאלצו לעבור בכל יום על מנת למלא את צרכיהם הבסיסיים.

בעקבות ההגבלות, עברו חלק מבני המשפחה, בעיקר הנשים והילדים, להתגורר באופן זמני אצל קרובי משפחה או בדירות שכורות מעבר לגדר, תוך שהם ממשיכים להחזיק במקום מגוריהם שב"מרחב התפר", מתוך ציפייה לשוב אליו עם הסרת ההגבלות. במקביל, חלק מהגברים נשארו במקום ועיבדו את האדמות החקלאיות של המשפחה, כך שנאלצו לחיות במנותק מבני משפחתם שמעבר לגדר.

אולם לשיטת הצבא, עצם העובדה שמרבית בני המשפחה לא התגוררו בפועל ב"מרחב התפר" במשך כשנתיים מספיקה כדי לקבוע שעזבו את האזור לצמיתות, ולכן אינם זכאים עוד להיתרי "תושב קבע". בהודעת השלילה הקצרה ששלח המנהל האזרחי למשפחה, לא הייתה כלל התייחסות לכך שמגבלות התנועה שהטיל הצבא הן שאילצו את המשפחה לעזוב באופן זמני, ואף לא לעובדה שבני המשפחה שמרו לאורך כל התקופה על זיקתם למקום מגוריהם.

עתירת המוקד:

ביום 09.02.2026, המוקד הגיש ערר על החלטת המנהל האזרחי לשלול את היתרי תושבות הקבע של בני המשפחה, שלא זכה למענה במשך ארבעה חודשים. במקביל, במכתביו למוקד, קצין פניות הציבור של המנהל האזרחי חזר על הטענה לפיה בני המשפחה אינם עוד זכאים להיתר מאחר ואינם עוד מתגוררים ב"מרחב התפר".

כתוצאה מכך, ביום 03.05.2026 הגיש המוקד עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בדרישה להורות למדינה להשיב לבני המשפחה את היתריהם ולאפשר להם לשוב ולהתגורר ב"מרחב התפר". בעתירה עמד המוקד על הפגיעה הקשה בזכויותיהם של בני המשפחה – לא רק בזכויותיהם לחופש תנועה, לקניין ולחיי משפחה, אלא גם בזכותם הקולקטיבית לשמר את אורח חייהם ולעבד את אדמותיהם. המוקד התייחס לפסק הדין בבג"ץ 6896/18 ('בג"ץ טעמה'), שבו הכיר בית המשפט בחשיבותם התרבותית והמשפחתית של העיבוד המשותף של הקרקע והמגורים המשותפים ב"מרחב התפר".

במסגרת העתירה הורה בית המשפט למדינה להכריע בערר המקורי שהגיש המוקד עד ליום 21.06.2026, והעתירה נמחקה בהסכמת שני הצדדים. ביום 10.06.2025 נדחה הערר, תוך חזרה על הטענה שבני המשפחה אינם מתגוררים עוד ב"מרחב התפר", מבלי להתמודד עם הטענות שהעלה המוקד. המוקד מתכוון להגיש עתירה נוספת נגד ההחלטה בקרוב.

בינתיים, בני משפחת א' מתמודדים עם מציאות יומיומית שבה הם נאלצים להתגורר בנפרד, ללא גישה לאדמתם ולאורח החיים המסורתי שניהלו במשך דורות. בהקשר זה, חשוב לציין כי במסגרת פסק הדין בעניין משטר ההיתרים (בג"ץ 9961/03 ו-639/04), נקבע כי על המדינה לשמר, ככל הניתן ובכפוף לצרכים ביטחוניים, את מרקם חייהם של תושבי "מרחב התפר". מחויבות זו, שעליה מבוססת חוקיות משטר ההיתרים, נשחקה באופן עקבי מאז 7 באוקטובר 2023. גירוש משפחה המתגוררת ב"מרחב התפר" מזה עשרות שנים מהווה ביטוי חריף במיוחד למגמה זו.