ביום 27 ביולי 2005 אישרה הכנסת את
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005, המגביל מאוד את האפשרות שישראלים שנישאו לפלסטינים תושבי השטחים, או שיינשאו להם בעתיד, יגישו עבורם בקשות לאיחוד משפחות. כך מונע החוק מבני הזוג לחיות יחד בתחומי ישראל או בירושלים המזרחית.
על פי התיקון שהתקבל, רק נשים פלסטיניות שגילן מעל 25 וגברים פלסטיניים מעל גיל 35יוכלו לקבל היתר שהייה בישראל בעקבות נישואיהם. ויודגש, מדובר בהיתרים אשר אינם מקנים כל מעמד בישראל או זכויות סוציאליות, ובכלל זה ביטוח בריאות.
לעומתם, ישראלים שנישאו לזרים שאינם פלסטינים תושבי השטחים יוכלו להגיש עבורם בקשות לאיחוד משפחות כבעבר, והאחרונים יוכלו לקבל מעמד בישראל. מדובר אפוא בעיגון של מדיניות גזענית, המפלה על פי מוצא אתני או לאומי.
אפליה פסולה זו אינה פוסחת גם על ילדיהם של אותם בני זוג. ילדים בגילאים 18-14 יוכלו אף הם לקבל לכל היותר היתרי שהייה זמניים בישראל. ילדים אלה יופלו לרעה גם לעומת ילדים שגילם פחות מ-14 שנה, שיוכלו, על פי התיקון, לקבל מעמד בישראל.
בתיקון קיים סעיף דרקוני במיוחד, המאפשר שלילת כמעט כל בקשה לקבלת היתר שהייה בישראל אם נקבע, כי תושב השטחים או בן/בת זוגו, הורהו, ילדו, אחיו, אחותו, ואף גיסו או גיסתו עלולים להוות סיכון ביטחוני. מדובר בענישה קולקטיבית הפוסלת אדם על הסף, רק בשל החשש שאדם אחר עלול לסכן את ביטחון המדינה. זוהי פגיעה אנושה בעיקרון היסוד, לפיו כל אדם נבחן על פי מעשיו הוא, פגיעה המכתימה את ספר החוקים בישראל.
רשמית, מצדיקה המדינה את נחיצותו של החוק בשיקולים ביטחוניים, וטוענת שמטרתו לצמצם את סיכון התקיפות והפיגועים של פלסטינים בישראל. ואולם, כפי שניתן להסיק מהוראות החוק הדרקוניות, מדברים שנאמרו בדיונים בכנסת ואף מדבריו של ראש הממשלה עצמו, השיקול המרכזי העומד בבסיס החוק הוא דמוגראפי.
מדובר אם כן בחוק המפר באופן בוטה את חובתה של ישראל לקיים שוויון זכויות בין אזרחיה, ושולל מציבור רחב בה את אפשרות הבחירה החופשית בבן זוג לחיים, על מנת להקים משפחה.
לתיקון שהתקבל בכנסת ביום 27.7.05לנייר העמדה שהוציא המוקד להגנת הפרט המתייחס להצעת החוק המקורית שעמדה בפני הכנסתלנוסח הקודם של הוראת השעה 
