בעקבות סדרת עתירות שהגיש המוקד להגנת הפרט, קבע ביהמ"ש כי על המדינה להודיע לבג"ץ, תוך 60 יום, אם תשונה המדיניות בנושא איחוד המשפחות בשטחים: בדיון שהתקיים ביום 24.9.07 מתחו השופטים ביקורת על מדיניות הצבא והמדינה, לפיה אין דנים כלל בבקשות של תושבי השטחים לחיות בהם עם בני זוגם מחו"ל

המוקד להגנת הפרט הגיש עד כה 47 עתירות בשמן של משפחות פלסטיניות בהן אחד מבני הזוג הוא תושב השטחים, ומשנהו בעל דרכון זר. בשל חשיבותן העקרונית של העתירות, הצטרפו שמונה ארגוני זכויות אדם ישראליים נוספים כעותרים, והאגודה לזכויות האזרח אף הצטרפה כמייצגת בארבע העתירות הראשונות, בהן נקבע מועד לדיון.

מתחילת האינתיפאדה מקפיאה ישראל את הליכי הסדרת מעמדן של משפחות פלסטיניות כאלה. בנוסף, הפסיקה ישראל בתואנות שונות גם לתת רישיונות ביקור לשטחים, שאיפשרו במשך השנים למשפחות אלה לחיות יחד בגדה באורח חוקי. כתוצאה ממדיניות ההקפאה, הועמדו בנות זוג זרות של פלסטינים בפני ברירה אכזרית: אם תעזובנה את השטחים, לא תוכלנה לשוב לבני זוגן וילדיהן; אם תישארנה בשטחים, לא תוכלנה לראות את הוריהן, אחיהן וקרובי המשפחה החיים בארצות מוצאן. רבות בחרו בלית ברירה להישאר בשטחים, ונדונו לחיים של פחד, תחת איום מתמיד של גירוש, אסירות בכפריהן ועריהן.

ביום 19.9.07 התקבלה במוקד להגנת הפרט תגובת המשיבים לעתירת המוקד והאגודה לזכויות האזרח, עתירה בה מבקשים העותרים להורות לצבא לקבל בקשות לאיחוד משפחות בגדה, ולהכיר בקשר המשפחתי כשלעצמו כקריטריון לאישור הבקשות. לטענת המדינה, יש לדחות את העתירה, משום שהיא עוסקת בנושאים מדיניים מובהקים. המדינה התעלמה בתגובתה מהזכות לחיי משפחה, שהוכרה כזכות חוקתית בבג"ץ 7052/03.

ביום 20.9.07 הגיש המוקד את תגובתו לתגובת המדינה. המוקד מזכיר כי המדינה כלל לא טוענת לסיכון בטחוני – אף לא קלוש או היפותטי –   הנשקף מהעותרים. התנגדותה לעתירה מושתתת כולה על מסדים מדיניים-פוליטיים. אלה שיקולים אשר למפקד הצבאי כלל אסור לשקול, שכן חובתו היא לשקול רק את ההשלכות הביטחוניות של בקשות העותרים. המשיבים מסתמכים על בג"ץ שאהין, אך אף במסגרת עניין שאהין, קבע בית-המשפט שחובה על המשיבים לבחון באופן פרטני כל בקשה ובקשה – וכיום אף דבר אלמנטרי זה אינו נעשה. בנוסף, טוען המוקד, מאז ניתן פס"ד שאהין חלו תמורות במשפט הישראלי והבינלאומי -  נחתמה האמנה בדבר זכויות הילד, חוקקו חוקי היסוד והזכות לחיי משפחה הוכרה כזכות חוקתית. למעשה, קביעות מאוחרות הופכות על פיה את ההכרעה בעניין שאהין מלפני עשרים שנה.

המדינה טוענת כי "מדיניות ההקפאה" הנוהגת מאז שנת 2000, אושרה ע"י ביהמ"ש בהזדמנויות שונות. המדינה אינה מדייקת. מעולם לא ניתנה הכרעה מנומקת, וביהמ"ש נזהר מלקבוע מסמרות בעניין, ומלבדוק את השאלה של סבירות מדיניות הצבא. בנוסף, בוחרת המדינה בטיעון מעגלי. מחד, אם יפסוק בית המשפט כי על הצבא לקבל בקשות לאיחוד משפחות, נטען בתגובה, יהא זה חיוב המדינה לקיים את ההסכמים עליהם חתמה. מאידך, קביעת ביהמ"ש כי על מדינת ישראל להפעיל מנגנון אחר להסדרת מעמד העותרים, תהא, לשיטת המשיבים, הפרת ההסכמים.

לצפייה בהחלטת בית המשפט מיום 24.9.07

לצפייה בתגובת המוקד לתגובת המשיבים מיום 20.9.07

לצפייה בתגובת המדינה מיום 19.9.07

לצפייה בהחלטת ביהמ"ש על צירוף ארגוני זכויות אדם כעותרים מיום 6.8.07 

לצפייה באחת העתירות מיום 21.5.07

לצפייה בעתירה נוספת מיום 11.4.07