ביהמ"ש העליון דוחה את ערעורה של המדינה על החלטות ביהמ"ש לעניינים מנהליים, שקבעו כי ילדים להורים תושבי ישראל, יוכלו להירשם במרשם האוכלוסין הישראלי אם נולדו בישראל ומנהלים את חייהם בישראל, גם אם הם רשומים במרשם הפלסטיני: ביהמ"ש קבע כי תושב השטחים אינו בהכרח כל מי שרשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני, ואין להחיל באופן רטרואקטיבי את התיקונים לחוק על כל הבקשות שהוגשו טרם שהתקבל, לפחות עד לתיקון בנוסח חוק הכניסה לישראל המוקד להגנת הפרט
عر EN
כפתור חיפוש
תמונה ללא תיאור
27.08.2008
ביהמ"ש העליון דוחה את ערעורה של המדינה על החלטות ביהמ"ש לעניינים מנהליים, שקבעו כי ילדים להורים תושבי ישראל, יוכלו להירשם במרשם האוכלוסין הישראלי אם נולדו בישראל ומנהלים את חייהם בישראל, גם אם הם רשומים במרשם הפלסטיני: ביהמ"ש קבע כי תושב השטחים אינו בהכרח כל מי שרשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני, ואין להחיל באופן רטרואקטיבי את התיקונים לחוק על כל הבקשות שהוגשו טרם שהתקבל, לפחות עד לתיקון בנוסח חוק הכניסה לישראל
ביהמ"ש העליון דוחה את ערעורה של המדינה על החלטות ביהמ"ש לעניינים מנהליים, שקבעו כי ילדים להורים תושבי ישראל, יוכלו להירשם במרשם האוכלוסין הישראלי אם נולדו בישראל ומנהלים את חייהם בישראל, גם אם הם רשומים במרשם הפלסטיני: ביהמ"ש קבע כי תושב השטחים אינו בהכרח כל מי שרשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני, ואין להחיל באופן רטרואקטיבי את התיקונים לחוק על כל הבקשות שהוגשו טרם שהתקבל, לפחות עד לתיקון בנוסח חוק הכניסה לישראל

במרץ 2005 עתר המוקד להגנת הפרט נגד החלטת משרד הפנים שלא להעניק מעמד קבע בישראל לילדיה של תושבת ירושלים, רק משום שהילדים רשומים במרשם האוכלוסין הפלסטיני, זאת למרות שהילדים נולדו בירושלים ומתגוררים בה עם אמם. המוקד טען כי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, אינו חל בעניינם של הילדים, כיוון שעל פי נוסח החוק בעת הגשת הבקשה, הילדים אינם נחשבים כתושבי השטחים ולא ניתן להחיל עליהם רטרואקטיבית את הוראות החוק המתוקן. יתירה מזו, גם אם נחשבו כתושבי השטחים לפי הוראות החוק, הרי הסעיף החריג בו מאפשר לשר הפנים להעניק לילדים מעמד של קבע. ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה וקבע כי לא הייתה כל הצדקה משפטית להחלטת משרד הפנים, והורה לרשום את הילדים במרשם הישראלי במעמד זהה לזה של אמם. משרד הפנים ערער על החלטת בית המשפט - במקרה זה שטופל על ידי המוקד, וכן במספר מקרים נוספים בהם פסק ביהמ"ש לעניינים מנהליים באופן דומה. לאחר שמשרד הפנים חזר בו מהערעור בתיק המוקד, הצטרף המוקד להגנת הפרט כידיד בית המשפט לדיון בעניין העקרוני בתיקים שנותרו תלויים בבית המשפט.

ביום 10.8.2008 דחה ביהמ"ש העליון את הערעורים של משרד הפנים ופסק, כי המחוקק לא התכוון להחיל את הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, למפרע. על פי פרשנות בית המשפט להוראת החוק, כפי שהיה מנוסח בעת הגשת הבקשות שבנדון, לא כל מי שרשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני נחשב באופן אוטומטי ל"תושב אזור" אלא יש לשים לב היכן מתנהלים חייו של אותו אדם. כלומר – תושבותו של אדם נקבעת על פי המקום בו מתנהלים חייו ולא בהכרח על פי המקום בו הוא רשום.

פסק הדין עסק גם באופן בו אמור משרד הפנים להפעיל את שיקול דעתו, בעת טיפול בבקשה שהוגשה לפי תקנה 12 (העוסקת ברישומם של ילדים שנולדו בישראל לתושבי ישראל), לתקנות הכניסה לישראל. בעניין זה נקבע, כי על משרד הפנים לתת משקל משמעותי וניכר לטובת הילד ולשלמות התא המשפחתי. עם זאת, ועל אף שדחה את ערעורו של משרד הפנים, קבע ביהמ"ש בפסק הדין, אף שכלל לא נדרש לכך, כי במקרים קיצוניים יכול משרד הפנים למנוע את רישומו של ילד שהוריו תושבים בגלל מידע ביטחוני נגד משפחתו.  


לצפייה בפסק הדין מיום 10.8.2008

הדפסה הדפסה
שיתוף

במרץ 2005 עתר המוקד להגנת הפרט נגד החלטת משרד הפנים שלא להעניק מעמד קבע בישראל לילדיה של תושבת ירושלים, רק משום שהילדים רשומים במרשם האוכלוסין הפלסטיני, זאת למרות שהילדים נולדו בירושלים ומתגוררים בה עם אמם. המוקד טען כי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, אינו חל בעניינם של הילדים, כיוון שעל פי נוסח החוק בעת הגשת הבקשה, הילדים אינם נחשבים כתושבי השטחים ולא ניתן להחיל עליהם רטרואקטיבית את הוראות החוק המתוקן. יתירה מזו, גם אם נחשבו כתושבי השטחים לפי הוראות החוק, הרי הסעיף החריג בו מאפשר לשר הפנים להעניק לילדים מעמד של קבע. ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה וקבע כי לא הייתה כל הצדקה משפטית להחלטת משרד הפנים, והורה לרשום את הילדים במרשם הישראלי במעמד זהה לזה של אמם. משרד הפנים ערער על החלטת בית המשפט - במקרה זה שטופל על ידי המוקד, וכן במספר מקרים נוספים בהם פסק ביהמ"ש לעניינים מנהליים באופן דומה. לאחר שמשרד הפנים חזר בו מהערעור בתיק המוקד, הצטרף המוקד להגנת הפרט כידיד בית המשפט לדיון בעניין העקרוני בתיקים שנותרו תלויים בבית המשפט.

ביום 10.8.2008 דחה ביהמ"ש העליון את הערעורים של משרד הפנים ופסק, כי המחוקק לא התכוון להחיל את הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, למפרע. על פי פרשנות בית המשפט להוראת החוק, כפי שהיה מנוסח בעת הגשת הבקשות שבנדון, לא כל מי שרשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני נחשב באופן אוטומטי ל"תושב אזור" אלא יש לשים לב היכן מתנהלים חייו של אותו אדם. כלומר – תושבותו של אדם נקבעת על פי המקום בו מתנהלים חייו ולא בהכרח על פי המקום בו הוא רשום.

פסק הדין עסק גם באופן בו אמור משרד הפנים להפעיל את שיקול דעתו, בעת טיפול בבקשה שהוגשה לפי תקנה 12 (העוסקת ברישומם של ילדים שנולדו בישראל לתושבי ישראל), לתקנות הכניסה לישראל. בעניין זה נקבע, כי על משרד הפנים לתת משקל משמעותי וניכר לטובת הילד ולשלמות התא המשפחתי. עם זאת, ועל אף שדחה את ערעורו של משרד הפנים, קבע ביהמ"ש בפסק הדין, אף שכלל לא נדרש לכך, כי במקרים קיצוניים יכול משרד הפנים למנוע את רישומו של ילד שהוריו תושבים בגלל מידע ביטחוני נגד משפחתו.  


לצפייה בפסק הדין מיום 10.8.2008

משפט ישראלי - מסמכים אחרים


משפט ישראלי - כתבי בי דין


משפט ישראלי - חקיקה


משפט ישראלי - פסיקה


משפט בינלאומי וזר - מסמכים אחרים


משפט בינלאומי וזר - אמנות וחקיקה


משפט בינלאומי וזר - פסיקה


ספרות - עדכונים


ספרות - פסיקה במבחן


ספרות - ספרים


ספרות - מאמרים


ספרות - שונות


ספרות - דוחות