ביום 8.12.2008 התקיים בבג"ץ דיון בעתירות המוקד להגנת הפרט בעניין המדיניות הישראלית, המונעת שינויי מען במרשם האוכלוסין מרצועת עזה לגדה המערבית: המוקד מתריע כי המדיניות הישראלית ממסדת את ההפרדה בין שני חלקי השטחים הכבושים ומנציחה מציאות של ניתוק בין האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת ברצועת עזה לזו המתגוררת בגדה המערבית

מתחילת האינתיפאדה הנוכחית, פועלת ישראל בדרכים שונות על מנת להביא להפרדה בין הגדה המערבית לרצועת עזה, לפצל את האוכלוסייה הפלסטינית לשתי אוכלוסיות נפרדות, ולנתקן זו מזו. אחד הכלים בהם נעזרת ישראל לצורך ההפרדה בין אוכלוסיית הרצועה לאוכלוסיית הגדה, הוא השליטה שנטלה לעצמה על מרשם האוכלוסין הפלסטיני; בהסכם הביניים בין ישראל לבין אש"ף ("הסכם אוסלו"), הועברו סמכויות ניהול מרשם האוכלוסין של תושבי השטחים לידי הרשות הפלסטינית, ובתוך כך הסמכות לעדכון המען הרשום. על מנת להבטיח כי בידי ישראל יימצא העתק מדויק של מרשם האוכלוסין הפלסטיני, נקבע כי על הצד הפלסטיני לעדכן את הצד הישראלי בדיעבד על כל שינוי שערך במרשם – ומכאן שהמרשם שבניהול הרשות הוא המרשם הקובע. בהסכם אוסלו אין התייחסות מיוחדת לשינוי מען בין רצועת עזה לגדה המערבית, וזאת בהתאם לעקרון היסוד הקבוע בהסכם, לפיו שני החלקים הללו מהווים יחידה טריטוריאלית אחת.

בשנת 2000 החליטה ישראל "להקפיא" את עדכון הכתובות בין רצועת עזה לגדה בהעתק המרשם שבידיה. המידע הרשום באותה עת במרשם האוכלוסין לא נבדק ולא נבחן, אלא הוקפא כפי שהיה, בלא אפשרות לשנותו, לתקנו, או לערער על נכונותו. בעקבות ההקפאה הישראלית על העתק המרשם, נתקלו פלסטינים - שכתובותיהם עודכנו רק במרשם הפלסטיני המקורי - בבעיות קשות, עד שבלית ברירה הפסיק גם הצד הפלסטיני לעדכן את המרשם המקורי שבידיו.

ביום 8.10.2008 דן בית המשפט העליון במקבץ עתירות, שכולן עוסקות בסוגיה העקרונית של שינוי מען בין עזה לגדה. העתירה הראשונה עוסקת בפלסטינית מעזה, שנמצאת בגדה, לצד בעלה, מאז חתונתה, אך ישראל לא מוכנה לשנות את כתובתה, ובשל כך היא "שוהה בלתי חוקית" כיום בגדה. עתירה נוספת, עניינה פלסטינית מעזה, שביקשה היתר מעבר לגדה לצורך מימוש הסכם נישואיה. ישראל התנתה את מעברה בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪, שאמורה להבטיח שתשוב לרצועת עזה מיד בתום טקס כלולותיה.

ראוי לציין כי הדיון שנערך נדחה לאחרונה, לבקשת המדינה, בנימוק שמתגבש נוהל ל"העתקת מקום מגורים", לפיו יוכלו העותרים ואחרים לפעול להסדרת עניינם. למרות זאת, ביום 2.12.2008 העבירה המדינה את הודעתה לקראת הדיון, ללא שצירפה את הנוהל המדובר, ואף הובהר כי אין בכוונת ישראל לאפשר את שינוי המען של העותרות לגדה המערבית, שכן המדיניות היא שלא לאפשר מעבר פלסטינים מעזה לגדה. בתגובה מבהירה המדינה, כי עומדת בפני העותרות האפשרות לעבור עם בני זוגן להתגורר ברצועת עזה.

ביהמ"ש קיבל את טענת העותרים כי לא הוצג הנוהל הנדרש - במסגרתו יכולים בני זוג מעזה להתאחד עם בני זוגם בגדה - דחה פעם נוספת את ההכרעה בעתירות ונתן למדינה ארכה של שלושה חודשים על מנת להתקין את הנוהל. המוקד מדגיש כי המדיניות הישראלית היא מדיניות של טרנספר לכל דבר ועניין, שכן בעוד שהמדיניות מונעת השתקעות של פלסטינים מעזה בגדה המערבית, היא מעודדת מעברם של פלסטינים מהגדה לרצועת עזה, שמשמעו הרחקה לצמיתות מהגדה המערבית. ישראל מפירה את זכותם של העותרים לחיי משפחה ומונעת מהם, הלכה למעשה, את החופש לבחור את בני זוגם ואם מקום מגוריהם.

לצפייה בהחלטת ביהמ"ש מיום 8.12.2008

לצפייה בתגובת המדינה מיום 2.12.2008  

לצפייה בעתירה בבג"ץ 660/08 עאמר ואח' נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואח'

לצפייה בעתירה בבג"ץ 2905/08 אבו שנאר ואח' נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואח'