בשנת 2000 נישא תושב ירושלים המזרחית, בעל מעמד קבע בישראל, לפלסטינית מהגדה המערבית. האישה עברה לגור עם בעלה, מורה במקצועו, בירושלים המזרחית. לבני הזוג נולדו שני ילדים שנרשמו כתושבי ישראל.
ביום 28.12.2008 הגיש הבעל בקשה לאיחוד משפחות (אחמ"ש) עבור אשתו. משחלפו למעלה משנה ושלושה חודשים ומשרד הפנים לא הכריע בבקשה, הגיש המוקד להגנת הפרט
השגה בגין אי מענה לבקשת האחמ"ש. ההשגה הוגשה ל
וועדת ההשגה לזרים – ועדה מטעם משרד הפנים עצמו, שבסמכותה לבקר את החלטות משרד הפנים והתנהלותו בכל הנוגע להליכי אחמ"ש. בהשגה טען המוקד כי משרד הפנים פועל שלא כדין, שכן מחובתה של רשות מינהלית לפעול בהגינות, בסבירות ו
במהירות הראויה. עוד הוסיף המוקד, כי התמהמהות משרד הפנים בהסדרת מעמד האישה פוגעת בזכות בני המשפחה לחיות בצוותא ולקיים תא משפחתי כפי שבחרו, וגוזרת על כל בני המשפחה, ובפרט על הילדים הקטנים, חיים של מתח, חוסר יציבות וחוסר ביטחון לגבי המשך חייהם המשותפים בירושלים המזרחית.
חודש לאחר מכן
מסר משרד הפנים, כי גורמי הביטחון המליצו לסרב לבקשה "לאור פעילות אחיה" של האישה. בהתאם לנהלי משרד הפנים,
הגיב המוקד לטענות הביטחוניות באמצעות "שימוע בכתב" – אחד ההליכים המושמצים של משרד הפנים, בו אדם מגיב בכתב לטיעונים שהועלו נגדו, אך אינו לוקח חלק ואינו נוכח כלל בדיון בו מוכרע עניינו. המוקד עמד על חוסר ההיגיון בסירוב המבוסס על "טענות ביטחוניות" המיוחסות לפעילות אחיה של האישה, אשר חיה בישראל מזה שנים, ומעולם לא נאסרה, לא נעצרה ולא נחקרה. זאת במיוחד לאור העובדה שה"טענות הביטחוניות" התייחסו למאסרים אותם סיימו האחים לרצות כבר לפני שנים. המוקד הוסיף, כי למרות אותה קירבה משפחתית אישר משרד הפנים בקשה לאיחוד משפחות שהגישה אחותה של האישה – שנישאה גם היא לתושב ישראל – אשר מתגוררת בישראל למעלה מעשור. לסיום ציין המוקד, כי רק לאחרונה הנפיק הצבא לאישה היתרי כניסה לישראל, שוודאי לא היו ניתנים לה לו הייתה מסכנת את הביטחון.
ועדת ההשגות מחקה את ההשגה בנימוק ש"עילת ההשגה, אי מתן תשובת המשיב – מוצתה", והורתה למשרד הפנים להכריע בבקשה
בהתאם לנהליו, הקובעים כי תגובת גורמי הביטחון ל"שימוע בכתב" יועברו למשרד הפנים תוך 30 יום.
ביום 22.2.2011, שמונה חודשים(!) לאחר שוועדת ההשגות החליטה כפי שהחליטה, הגיש המוקד
השגה נוספת לוועדת ההשגות, הפעם בגין ביזיון החלטתה הקודמת, שהורתה על טיפול בבקשה. המוקד ביקש כי הוועדה תורה למשרד הפנים להכריע בבקשה, וחזר על כך שאין לראות ב"נימוקים הביטחוניים" בעניין האחים עילה מוצדקת לדחייתה.
ביום 14.2.2012, משחלפה שנה נוספת ומשרד הפנים לא השיב להשגה, הגיש המוקד
עתירה בשל אי מענה לבקשת האחמ"ש לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט הורה למשרד הפנים להודיע בתוך שבועיים על המועד בו יכריע בבקשה.
משרד הפנים, כהרגלו, ביקש להאריך את מועד התשובה, ולאחר מכן ביקש הארכה נוספת, עד שהחליט,
למעלה משלוש שנים לאחר הגשתה, כי הבקשה תאושר, והאישה תקבל היתרי שהייה בישראל למשך שנה. היתרים אלו, ראוי לציין, אותם מנפיק הצבא לפלסטינים הנמצאים בהליך של איחוד משפחות, אינם מעניקים למחזיקים בהם מעמד בישראל, אינם מקנים זכויות סוציאליות ואף אינם מהווים היתר עבודה.
ביום 24.4.2012, בעקבות בקשת המוקד,
מחק בית המשפט את העתירה. השופט דחה את טענת משרד הפנים לפיה העיכוב בטיפול בבקשה נבע מ"עומס רב" ה"נובע מהשגות סרק רבות", וקבע כי האישה קיבלה את ההיתרים בעקבות הגשת העתירה ולא "לפנים משורת הדין", כפי שטען משרד הפנים. כמו כן הטיל בית המשפט על משרד הפנים לשלם לעותרים הוצאות משפט.
