המוקד להגנת הפרט - בית המשפט למשרד הפנים: העובדה שילד נולד בגדה המערבית וחי בה עד גיל 9 אינה מכפיפה אותו להוראות השעה. יש לבחון מחדש זכאותו של הילד לתושבות קבע
חזרה לעמוד הקודם
22.04.2012

בית המשפט למשרד הפנים: העובדה שילד נולד בגדה המערבית וחי בה עד גיל 9 אינה מכפיפה אותו להוראות השעה. יש לבחון מחדש זכאותו של הילד לתושבות קבע

רקע
בשנת 1999, לאחר שהתאלמנה מבעלה, חזרה תושבת ירושלים המזרחית להתגורר בעיר הולדתה עם חמשת ילדיה – שנרשמו עם לידתם במרשם האוכלוסין הפלסטיני – לאחר שנים בהן חיה המשפחה בחברון. באוקטובר 2004 הגישה האישה במשרד הפנים בקשה לרישום ילדיה במעמד קבע במרשם האוכלוסין הישראלי. משרד הפנים סירב לרשום את ארבעת הילדים הגדולים במעמד קבע, בטענה כי חלה עליהם הוראת השעה, שכן הם "תושבי האיזור".

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)
בשנת 2003 חוקקה ישראל את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), האוסר על מתן מעמד קבע בישראל לפלסטינים תושבי השטחים הכבושים. החוק מונע מישראלים לממש הליך של "איחוד משפחות" ולחיות בביתם עם בני זוגם ועם ילדיהם, אם אלו מוגדרים כ"תושבי האיזור" – מונח שקבעה ישראל לגבי כל מי שמתגורר בגדה המערבית או ברצועת עזה (אך לא כולל מתנחלים).

באוגוסט 2005 הכניסה ישראל מספר שינויים בנוסח החוק. בין היתר הורחבה ההגדרה של "תושב האיזור", כך שהאיסור יחול לא רק על פלסטינים המתגוררים בשטחים, אלא גם על מי שרק רשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני – בין אם הוא גר בשטחים ובין שלא.

עניינו של הבן האמצעי
ביום 23.12.2010 עתר המוקד להגנת הפרט לבית המשפט המחוזי בירושלים, להסדיר את מעמדו של בנה האמצעי של האלמנה (שנולד בשנת 1991) ואֵחיו. בעתירה טען המוקד, כי אין להחיל על הילדים את הוראת השעה מפני שאינם "תושבי האיזור": בקשתם לקבל תושבות קבע בישראל הוגשה בשנת 2004, כאשר המונח "תושב האיזור" התייחס לפלסטינים המתגוררים בשטחים בפועל. לאור העובדה שבתקופה זו גרו כל בני המשפחה, מהקטן ועד הגדולה שבהם, למעלה משנתיים בירושלים המזרחית, הרי על משרד הפנים לקבוע כי "מרכז חייהם" נמצא בישראל ולכן יש להעניק להם מעמד קבע. קביעה זו של המוקד קיבלה משנה תוקף לאור פסיקת בית המשפט בעניין האחות הבכורה, שקבעה כי אין להחיל עליה את הוראת השעה, למרות שנרשמה במרשם הפלסטיני ואף התגוררה בשטחים בעבר, שכן אין הצדקה להגדירה כ"תושבת האיזור".

ביום 15.4.2012 ניתן פסק דין בעתירה. בית המשפט קבע, כי לאור החלטת משרד הפנים להעניק לאחות הבכורה מעמד של תושבות קבע על בסיס העובדה ש"מרכז חייה" בישראל, ולאור הפסיקה בעניין עוויסאת – לפיה יש לבחון בקשות להסדרת מעמדם של ילדים קטינים של תושבי ישראל לפי נוסח החוק שחל בעת הגשתן וכי הגדרת "תושב האיזור" לפני השינוי בחוק תיקבע על פי זיקה לשטחים – אין להחיל על הילד את הוראת השעה. פסק הדין מרחיב את הפסיקה הקובעת שאדם אינו בהכרח "תושב האיזור" רק בגלל שהוא רשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני וקובע, כי העובדה שהבת הבכורה נולדה בירושלים המזרחית ואילו הבן האמצעי נולד בשטחים, אין בה כדי להבחין ביניהם מבחינת תחולת החוק. השופט הורה למשרד הפנים לבחון מחדש אם הילד זכאי לתושבות, בהתאם ל"מרכז חייו" בעת הגשת הבקשה.

סיכום
עניינו של הבן האמצעי יועבר לבחינה מחודשת במשרד הפנים במסגרת בקשה ל"איחוד משפחות". בתום הבחינה יוכרע אם הילד יקבל סוף סוף מעמד קבע בישראל.

נכון להיום קיבלו שלושה מאחיו ואחיותיו של הילד מעמד קבע בישראל. אחיו הגדול, יליד 1988, נותר עד היום חסר מעמד, ובכך נדון לחיות בישראל ללא אפשרות לעבוד בה, וללא אפשרות לקבל זכויות סוציאליות וביטוח בריאות. יש לקוות כי משרד הפנים יפסיק להערים קשיים על מימוש זכאותו למעמד בישראל ויחיל עליו אותו דין שהחיל על יתר בני המשפחה שנרשמו במעמד קבע.