באוקטובר 2011 חתמה ישראל על עיסקה לשחרורו של החייל הישראלי גלעד שליט. חלק מהאסירים הפלסטינים ששוחררו בעיסקה
גורשו לרצועת עזה וחלק למדינות זרות. המוקד להגנת הפרט מטפל לאחרונה במספר גדל והולך של תושבי הגדה – אחים והורים של משוחררי עיסקת שליט שגורשו לעזה או למדינות זרות – שישראל מונעת את יציאתם לחו"ל.
מעט לאחר ביצוע העיסקה,
הכירה ישראל בזכותם של קרובי משפחות של אסירים ששוחררו וגורשו לבקר את יקיריהם, אך עמדה על כך שהמבקרים לא ייכנסו לרצועת עזה דרך מעבר ארז (כלומר, לא יעברו מהגדה דרך ישראל לרצועת עזה, דרך קצרה ויעילה), אלא ייצאו את הגדה המערבית לירדן דרך גשר אלנבי, יגיעו למצרים וייכנסו לרצועה דרך מעבר רפיח (הסגור זה זמן ממושך). אולם בדצמבר 2012, במסגרת עתירה שהגיש המוקד בעניינה של פלסטינית מהגדה שישראל מנעה את יציאתה לחו"ל, הציגה המדינה לראשונה את הדרישה המקוממת – יציאתה של האשה לחו"ל תוּתר, רק אם תתחייב בכתב שבמהלך נסיעתה לא תבקר את אחיה, משוחרר עיסקת שליט שגורש לעזה.
מאז ועד היום דרשה המדינה מאנשים נוספים לחתום על
הצהרה בכתב שכזו, וזאת מבלי שהודיעה באופן מסודר על נסיגתה ממדיניותה הקודמת. כך, למשל, גם ב
עתירתם של בני זוג קשישים מהגדה המערבית, שישראל מנעה את יציאתם לירדן עת ביקשו לבקר את בני משפחתם החיים שם וכדי לבדוק אפשרות שהבעל יקבל טיפול רפואי בירדן. המדינה הודיעה לבני הזוג, כי אם יתחייבו שלא לפגוש את בנם, ששוחרר בעיסקת שליט וגורש לרצועת עזה, הרי אז תוּתר יציאתם. אולם השניים, שלא הכחישו את רצונם לראות את בנם, סירבו לחתום על ההצהרה. דיון בעתירה נקבע ליולי 2015.
