חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) שאישרה הכנסת, הקפיא את כל ההליכים לאיחוד משפחות (אחמ"ש) של תושבי ירושלים המזרחית עם בני זוגם, תושבי השטחים הכבושים. לפיכך אין הליך האחמ"ש מסתיים בקבלת מעמד קבע בישראל ולמעשה, אינו מסתיים כלל. על פי החוק, את שהותם בישראל של תושבי השטחים המבקשים לחיות בישראל לצד בני זוגם, תושבי ירושלים המזרחית, ניתן להסדיר רק באמצעות היתרי שהייה, היתרים שאינם מהווים מעמד ואינם מקנים זכויות סוציאליות או ביטוח בריאות ממלכתי. בעקבות תיקון שהוכנס לחוק בשנת 2007, הקים משרד הפנים ועדה הומניטארית, שרשאית להמליץ לשר הפנים על מתן מעמד ארעי בישראל (אשרת א/5) "מטעמים הומניטאריים מיוחדים". זאת, במטרה להחריג מההקפאה הגורפת לקבלת מעמד את אותם תושבי השטחים הסובלים ממצוקות דוחקות, או מי שזקוקים למעמד בישראל כדי לתמוך בבני משפחה מדרגה ראשונה, הסובלים מבעיות דומות. ואולם, אף על פי שהחוק מסמיך אותה לכך, הוועדה מעניקה מעמד ארעי במקרים נדירים בלבד, וגם זאת בדרך כלל רק בעקבות הגשת עתירה לבית המשפט. אף נדיר מכך, כי הוועדה מחליטה לתת מעמד ארעי למי שכבר מחזיק בהיתרי שהייה בישראל.
פלסטינית תושבת הגדה מתגוררת בירושלים המזרחית מכוח היתרי שהייה, אותם החלה לקבל בשלהי שנת 2004, עת אושרה בקשתו של בעלה לאיחוד משפחות עימה. לבני הזוג שלושה ילדים, כולם תושבי קבע בישראל. עוד בשנת 2000 אובחן הבעל כחולה בטרשת נפוצה – מחלה נוירולוגית כרונית הגורמת, בין היתר, לפגיעה בראייה ולניוון שרירים. ככל שנקפו השנים הלך מצבו של האיש והחמיר, עד שהפך מרותק לביתו באופן מוחלט. כיום נזקק האיש לסיוע בכל פעולות היומיום, גם הפשוטות ביותר. אשתו היא זו הסועדת אותו והנמצאת לצדו משך רוב שעות היממה.
נוכח תפקידה המכריע של האישה בטיפול בבעלה הנכה, בגידול הילדים ובניהול משק הבית, פנה המוקד ביום 9.2.2014 לוועדה ההומניטארית,
בבקשה לתת לה מעמד ארעי בישראל. המוקד הסביר, כי בהיעדר מעמד, אינה זכאית לזכות לבריאות ולזכות לביטחון סוציאלי. אם תיפגע יכולת התפקוד שלה, לא זו בלבד שהיא עצמה תיוותר ללא רשת ביטחון, אלא שעלול להיגרם נזק חמור למשפחה כולה, שתצטרך לשאת בעול הטיפול בה ובמימונו. זאת ועוד. המוסד לביטוח לאומי, אליו נדרשת האישה להגיע מפעם לפעם בענייני בעלה, אינו מאפשר לה לבוא בשעריו, מכיוון שאין בידה תעודת זהות ישראלית. לבסוף ציין המוקד, כי המצב הנוכחי כופה על האישה מגבלות תנועה כבדות. כמי שמחזיקה בהיתרי שהייה בלבד, היא אינה יכולה לעבור מישראל לגדה וחזרה אלא דרך מחסומים המיועדים לבעלי תעודות פלסטיניות, מחסומים שההמתנה בהם היא בבחינת סיוט של ממש. כתוצאה מכך, ממעטת האישה לבקר את הוריה, המתגוררים בסמוך לחברון, והילדים אינם זוכים לראות את סביהם באופן סדיר וקבוע.
משלא התקבל מענה משך שנה תמימה,
עתר המוקד לבג"ץ, להורות לוועדה ההומניטארית להכריע בבקשה. המוקד הדגיש, כי לפי הוראות החוק, הוועדה אמורה להכריע בבקשות המונחות לפתחה בתוך חצי שנה וטען, כי השתהותה הממושכת של הוועדה במתן החלטה פוגעת בזכותה של האישה לחיי משפחה ובטובת ילדיה הקטנים, התלויים בה לחלוטין.
עוד טרם הדיון בעתירה, זומנו בני הזוג לשימוע במשרד הפנים, בעקבותיו הודיע שר הפנים ביום 23.8.2015 כי החליט, בהמלצת הוועדה ההומניטארית, לתת לאישה מעמד של תושבת ארעית בישראל.
