משך שנים רבות מחזיקה ישראל בכלואים פלסטינים, תושבי השטחים הכבושים, בשטחה שלה, בניגוד למשפט הבינלאומי. החזקתם של פלסטינים במתקני כליאה בתוך ישראל מביאה לפגיעה קשה בזכות היסוד של הכלואים ובני משפחותיהם לביקורי משפחה בכלא. הפגיעה בזכות זו מתעצמת נוכח הכורח המוטל על תושבי השטחים לקבל מהצבא היתר כניסה לישראל, גם כאשר מדובר בכניסה לשם ביקור בני משפחה כלואים. כאילו לא די בכך, פעמים רבות גורר הצבא רגליים בטיפול בבקשותיהם של קרובי משפחה לקבלת היתרים.
כך היה במקרה של תושבת הגדה המערבית, בת 74, שבנה כלוא בישראל ושבקשתה לקבל היתר כניסה לישראל, לשם ביקור בכלא, לא זכתה למענה. פנייה של המוקד להגנת הפרט לצבא מיום 21.7.2016 בעניינה של האישה לא נענתה אף היא משך חודשים ארוכים.
בעקבות הסטייה הבוטה ממסגרת הזמנים הקבועה בדין למתן מענה ונוכח הפגיעה החמורה בזכות לחיי משפחה,
עתר המוקד לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 8.2.2017, להורות לצבא להנפיק היתר כניסה לישראל לאם, לביקור בנה בכלא.
ב
תגובתה מיום 21.3.2017 העלתה המדינה טענה תמוהה, לפיה האישה כלל אינה אמו של הכלוא ומן הטעם הזה בקשתה להיתר מסורבת. הקשר המשפחתי בין האישה לכלוא, כך המדינה, אינו מעודכן במרשם האוכלוסין הפלסטיני. זאת ועוד. המדינה התייחסה בתגובתה לאישה כאלמנה ואם לארבעה, בעוד היא נשואה ואם לשמונה!
כפי שציין המוקד ב
תגובתו לטענה המופרכת, האם סרה חיש מהר למשרד הפנים הפלסטיני, שם הסתבר לה כי הרישום תקין – בנה הכלוא עודנו בנה והיא אמא לשמונה ילדים. המוקד שב והדגיש כי במהלך העשור בו כלוא בנה בישראל, קיבלה האישה אינספור היתרים מהצבא כדי לבקרו, וכי לא ייתכן שהמדינה תגלגל את טעויותיו של הצבא לפתחה של האם, שכל בקשתה היא לראות את בנה.
למרות כל זאת וחרף הצגת תעודת הזהות של האסיר, בה מצוין שמה של אמו,
התעקשה המדינה שלא להכיר באישה כאם וסירבה להנפיק לה היתר.
משכך, קיים בית המשפט דיון בעתירה ביום 21.5.2017, והחליט כי הצדדים "ימסרו הודעת עדכון עד ליום 6.6.17 אם הרישומים בעניין
העותרת ובנה עודכנו אצל המשיב".
ארבעה ימים לאחר הדיון
הודיעה המדינה, כי בעקבות בדיקה עם משרד הפנים הפלסטיני היא מכירה בכך שהאישה היא אמו של הכלוא. אולם הודעתה הלקונית נעדרה כל התייחסות לעניין שבבסיס העתירה: הנפקת היתר לאם לשם ביקור בנה בכלא.
המוקד ימשיך לטפל בהנפקת היתר כניסה לישראל לאם.
