ביום 2.6.2016
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה לקבוע כי פלסטינים החיים בישראל כדין במסגרת הליך לאיחוד משפחות, רשאים לצאת מהמדינה ולשוב אליה דרך נמל התעופה בן גוריון (נתב"ג), ללא כל היתר נוסף, ללא כל הליך נוסף וללא הגבלה. המוקד טען, כי האיסור הגורף שמטיל מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) על נסיעה דרך נתב"ג של פלסטינים תושבי השטחים הכבושים, מהווה חריגה מסמכות, שכן תחום מעברי הגבול מצוי תחת פיקוחו וניהולו של שר הפנים; כי הדרתם מנתב"ג של פלסטינים המתגוררים בישראל כדין פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויות היסוד שלהם; וכי לא ברור איזו סכנה ביטחונית עלולה לנבוע מנסיעתם של אנשים אלה דרך נתב"ג, לאור זאת שהם עוברים בדיקות ביטחוניות קפדניות מדי תקופה, כתנאי לחידוש מעמדם בישראל.
המדינה מצידה טענה, כי בבסיס ההגבלה עומד החשש כי "גורמי טרור ינצלו את מעמדה ונגישותה של אוכלוסייה זו, אף שלא בידיעתה, לצורך קידום פעילות טרור חמורה", וזאת במיוחד על רקע "ההחמרה באיום הנשקף לתעופה בכלל". עוד טענה המדינה, כי פלסטינים החיים בישראל במסגרת הליך לאיחוד משפחות עדיין מוגדרים כתושבי השטחים ועל כן חלים עליהם הדינים והנהלים שחלים על תושבי השטחים, ובכללם האיסור על יציאה דרך נתב"ג. המדינה אמנם הודתה, כי בעבר קיימת היתה הנחיה מטעם שר הפנים – שלא פורסמה – לאפשר מעבר דרך נתב"ג של בעלי מעמד ארעי בישראל, אולם בד בבד הבהירה, כי מצב זה אינו תואם את עמדת גורמי הביטחון ועל כן היה בתוקף משך כשנתיים בלבד.
בדיון שהתקיים בבג"ץ ביום 21.5.2017 הדגיש המוקד, כי המידע אותו הציגה המדינה אינו מתיישב עם הנתון שבידיו, לפיו פלסטינים בעלי מעמד ארעי נסעו דרך נתב"ג במשך כשני עשורים ורק לאחרונה שוּנתה המדיניות בעניינם. ביום 29.6.2017 אף
הגיש המוקד – לבקשת בית המשפט – שבעה תצהירים המבססים את טענתו זו.
בעקבות
דיון נוסף בבג"ץ – במהלכו לא הצליחה המדינה לתת מענה מספק לשאלות שהתעוררו במסגרת העתירה – קיבל בית המשפט את עמדת המוקד והוציא
צו על תנאי, המורה למדינה לפרט את הסיבות בגינן אין היא מתירה לפלסטינים הנוטלים חלק בהליך לאיחוד משפחות בישראל לצאת לחו"ל דרך נתב"ג, ולהצביע על הבסיס החוקי ומקור הסמכות המשפטי מכוחם מוטל איסור זה. בית המשפט נתן למדינה 60 יום לצורך הגשת תשובתה.
