האיש עמד בכל התנאים לשדרוג מעמדו מתוקף
הודעת שר הפנים מאפריל 2016 – שניתנה בעקבות
עתירת המוקד (בג"ץ 813/14) – על מתן מעמד ארעי בישראל ללמעלה מ-1,500 פלסטינים החיים בישראל שנים ארוכות, מכוח היתרי שהייה בלבד וללא זכויות סוציאליות, במסגרת הליכים לאיחוד משפחות. ואולם, ביום 13.2.2018 סירב משרד הפנים לשדרג את מעמדו של האיש בטענה כי בעבר, בין השנים 2013-2007, נקטע רצף שהייתו החוקית במדינה מטעמים ביטחוניים, ומשכך הוא אינו עומד בתנאים שנקבעו בהודעת השר. וכך, על אף העובדה שקטיעת הרצף נבעה ממניעה "ביטחונית"
עקיפה בלבד שנגעה לאחיו של האיש, וכי היא הוסרה שנים קודם לדחיית הבקשה – מיד לאחר שמשרד הפנים איפשר לאיש לחתום על הצהרה כי יימנע מקשר עם אחיו – נאלץ האיש להמשיך ולהתגורר בביתו מכוח היתרי שהייה בלבד, וללא זכאות לזכויות סוציאליות. הסירוב לשדרוג מעמדו הדגים להפליא את מדיניותו המפלה והעיקשת של משרד הפנים להימנע בכל דרך אפשרית ממתן מעמד, ולו ארעי, לפלסטינים הנשואים לתושבי קבע.
ב
ערר שהגיש המוקד מטעמו של האיש –
כמו גם בשלושה עררים נוספים – קיבל בית הדין לעררים את עמדת המוקד כי הדרישה לרצף היתרי שהייה לא נקבעה כאחד מהתנאים בהודעת השר, ומשכך מדובר בהחלטה פסולה ולא מנומקת. בית הדין קבע, כי מניעה מן העבר אינה מהווה שיקול רלוונטי וכי על משרד הפנים לקבל החלטה חדשה בעניין שדרוג מעמדו של האיש, בהתאם למערך השיקולים שהותווה בפסק הדין. ברם, משרד הפנים בחר לערער על פסק הדין לבית המשפט לעניינים מנהליים. בפסק דינו הקצר, קבע בית המשפט כי גם אם נימוקי המדינה בערעור "ראויים לעיון", אין בהם כדי להצדיק התערבות בהוראתו של בית הדין להשיב את עניינו של האיש לבחינה מחודשת.
המוקד מקווה כי בזו הפעם יעשה משרד הפנים מלאכתו נאמנה ויאשר את בקשתו של האיש למעמד ארעי – וכמוה גם את בקשותיהם של שלושת האחרים במצבו – בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטת שר הפנים, בהם הוא עומד במלואם.
