המוקד להגנת הפרט - ביהמ"ש העליון עשה צעד ראשון לקראת הקביעה כי תושבי שכונת ואדי חומוס בכפר צור באהר שבירושלים לא ייחשבו כמי שמקיימים מרכז חיים בעיר, ולכן לא יירשמו במרשם האוכלוסין הישראלי: ביהמ"ש נתן למוקד להגנת הפרט ולמשרד הפנים ארכה בת 60 יום לפתור את עניינם הפרטני של המערערים
חזרה לעמוד הקודם
07.07.2009

ביהמ"ש העליון עשה צעד ראשון לקראת הקביעה כי תושבי שכונת ואדי חומוס בכפר צור באהר שבירושלים לא ייחשבו כמי שמקיימים מרכז חיים בעיר, ולכן לא יירשמו במרשם האוכלוסין הישראלי: ביהמ"ש נתן למוקד להגנת הפרט ולמשרד הפנים ארכה בת 60 יום לפתור את עניינם הפרטני של המערערים

בהחלטתו קבע בית המשפט כי "כנקודת המוצא אנו מניחים כי אכן לא ניתן לתת מעמד בישראל למי שגר מחוץ לתחום ישראל, גם אם הגדר מנתקת בינו לבין איו"ש ומותירה אותו בצד הירושלמי של הגדר; לפיכך נראה כי פסק הדין ב[עת"ם 8568/08], לפיו יש להעניק למשיבה שלפנינו מעמד ארעי בישראל, אינו יכול לעמוד."

וכך, במשפט אחד, גזרה כבוד הנשיאה ביניש את גורלן של שתי משפחות מהכפר צור באהר שבירושלים וקבעה - הלכה למעשה - כי לא יוכלו לקיים חיי משפחה נורמליים בבתיהן.

במשפחה אחת תישאר אם המשפחה ללא מעמד בישראל, משום שבית המשפחה נמצא מטרים ספורים מחוץ לשטח שהוגדר כשטחה המוניציפאלי של ירושלים, למרות שאין חולק על כך שחייה של המשפחה מנוהלים בכפר. התאומים בני ה-13 במשפחה האחרת, יישארו אף הם ללא מעמד בישראל - וכתוצאה מכך ללא ביטוח רפואי וזכויות סוציאליות נוספות, וייתכן אף שללא מסגרת חינוכית, חשופים למעצר שרירותי בכל רגע ע"י שוטר - על אף שאביהם, אחיהם ואחיותיהם רשומים במרשם האוכלוסין בישראל. גם במקרה זה, משום שביתם מצוי בהרחבה של הכפר צור באהר, בוואדי חומוס, מחוץ לשטח המוניציפאלי של ירושלים, למרות שחומת ההפרדה מנתקת לחלוטין את ואדי חומוס מהגדה המערבית. כל זה לא שינה דבר לשופטי בית המשפט העליון.

נציין, כי תוואי הגדר נקבע בעקבות עתירה שהגישו תושבי שכונת ואדי חומוס לבג"ץ. קודם לאותה עתירה איים התוואי לנתק באופן שרירותי את שני חלקי הכפר זה מזה. תוואי הגדר שונה, במהלך התנהלות העתירה, לאור הכרתה של המדינה כי "מדובר בקהילה אורגנית אחת, כאשר התושבים שצפויים להתגורר ממזרח למכשול יופרדו מבני משפחותיהם ומהמוסדות הציבוריים המשרתים אותם."

אשר לערעורים שנדונו לאחרונה בביהמ"ש - ב-29.6.2009 - האחד הוגש על ידי המוקד והאחר על ידי משרד הפנים. שני הערעורים הללו הוגשו כנגד שני פסקי דין סותרים שהתקבלו בביהמ"ש לעניינים מינהליים בירושלים באותו עניין ובאותו יום ממש.

האחד של השופט סולברג שקבע כי התאומים הקטינים מוואדי חומוס לא יוכלו להירשם במרשם האוכלוסין הישראלי, כיוון ש"זהו טבעם של גבולות וקווי תיחום, שהם מבחינים, לעיתים גם בשרירות, בין הניצבים משני עבריהם. אך קצרה ידו של בית המשפט מלהושיע. מעת שמדינת ישראל לא החילה את ריבונותה על השטח שממזרח לתחום המוניציפאלי של העיר ירושלים, על-פי הגבול שנקבע לו; מכיוון שבני המשפחה חיים בצוותא-חדא תחת קורת גג אחת; בהיותם מתגוררים ולנים דרך קבע בביתם שמחוץ לישראל, אין העותרים 2 ו-3 ממלאים אחר הדרישה של מרכז חיים בישראל."

והשני של השופטת צור, הנוגע לאשה מחוסרת מעמד בישראל, שבקשת בן זוגה לאיחוד משפחות עימה נדחתה. בפסק הדין קבעה השופטת כי "מקום המגורים של העותרים נמצא פורמאלית מחוץ לתחומי מדינת ישראל, אך במציאות המיוחדת שנוצרה, יש מקום לקבוע כי מרכז חייהם נמצא בתחומי ישראל."

ביהמ"ש נתן לצדדים ארכה של 60 להגיע לפתרון מעשי בעניין המשפחות.


לצפייה בהחלטת בית המשפט מיום 29.6.2009


לצפייה בעיקרי טיעון של המדינה מיום 24.5.2009


עוד בעניין ואדי חומוס