מאז שנת 2008
מסרבת ישראל באופן גורף לבקשות לאיחוד משפחות (אחמ"ש) בישראל למי שמתגורר ברצועת עזה, וכן למי שרשום במרשם האוכלוסין כתושב הרצועה, אף שאינו מתגורר בה.
ביום 6.6.2013
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה להורות לממשלה לבטל את החלטה 3598, המנחה את שר הפנים שלא לאשר בקשות לאיחוד משפחות בישראל למי שמתגורר ברצועת עזה, וכן למי שרשום במרשם האוכלוסין כתושב הרצועה, אף שאינו מתגורר בה. המוקד טען, כי החלטת הממשלה חורגת באופן קיצוני מהוראות
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), התשס"ג-2003, שכן מעבר לאפשרות להגדיר אדם כמסוכן (ולכן לסרב לבקשתו לאיחוד משפחות בישראל) בשל מקום מושבו או מגוריו, אפשרות המעוגנת בחוק האזרחות והכניסה לישראל, הרי שהחלטת הממשלה מגדירה אנשים כמסוכנים גם בשל
עצם רישומם במרשם האוכלוסין כתושבי עזה, גם אם אינם גרים שם כלל.
בעתירה נטען, כי החלטת הממשלה היא כללית וגורפת ואינה מאפשרת לשר הפנים להפעיל שיקול דעת ולערוך מבחנים פרטניים. המוקד הדגיש, כי החלטת הממשלה פוגעת באופן בלתי סביר ובלתי מידתי בזכויות יסוד, ובראשן הזכות לחיי משפחה, ללא הסמכה חוקית, ועל כן דינה להתבטל.
בתגובתה, טענה המדינה כי יש לדחות את העתירה, שכן הסעיף הרלוונטי בחוק האזרחות והכניסה לישראל, הסעיף אשר על בסיסו קיבלה הממשלה את החלטה 3598, מאפשר לשר הפנים "לתת מענה הולם לצרכי הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה". המדינה טענה, כי אם תיערך בדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו, כפי שדרש המוקד, הרי שתתבטל האבחנה העקרונית בין תושבי הגדה המערבית לתושבי רצועת עזה.
ביום 22.5.2014, במהלך
דיון בעתירה, רמז בית המשפט שאין בכוונתו להורות על ביטול גורף של החלטת הממשלה. עם זאת, הנחה בית המשפט את המדינה לבחון את האפשרות לגבש מדיניות מיוחדת לשתי קבוצות של חריגים – אנשים מעזה שהגישו בקשה לאיחוד משפחות עוד לפני שהתקבלה החלטת הממשלה ואנשים שרק רשומים כתושבי עזה, אך אינם מתגוררים בה בפועל משך תקופה ממושכת. המדינה התחייבה להגיש הודעה מעדכנת לבית המשפט בנוגע לשאלות שהועלו בדיון.
