בשנים האחרונות נוקטת ישראל במדיניות של בידול בין רצועת עזה לגדה המערבית, שמטרתה להפריד בין תושביהן. כחלק מהמדיניות הזו, חוסמת ישראל באופן כמעט מוחלט את האפשרות לעבור מהרצועה לגדה לצורך מגורים. לעומת זאת, תושבי הגדה המבקשים לעבור לחיות בעזה לצד קרובי משפחתם, יכולים לעשות זאת בקלות, כל עוד הם מסכימים לחתום על התחייבות ל"השתקעות" מלאה ברצועה ומצהירים על כך שידוע להם כי לא תוּתר חזרתם לגדה, גם לא לביקורים קצובים, אלא במקרים חריגים ביותר. זאת, בהתאם ל
נוהל שקבע הצבא בדצמבר 2010.
ביום 7.10.2014 פנו המוקד להגנת הפרט וארגון גישה לצבא,
בבקשה לפי חוק חופש המידע, לקבל נתונים על יישומו בפועל של הנוהל בעניין השתקעות תושבי הגדה המערבית ברצועת עזה. בין היתר, ביקשו הארגונים לדעת כמה בקשות להשתקעות ברצועה הוגשו בין ינואר 2011 לאוגוסט 2014, כמה מהן סורבו ומאילו טעמים. כמו כן, התבקש מידע לגבי מספר האנשים שהורשו לשוב לגדה לאחר ש"השתקעו" בעזה.
ביום 22.2.2015 התקבל
מענה חלקי של הצבא לבקשת הארגונים, שכלל בעיקר מידע לוגיסטי בנוגע לנוהלי הגשת הבקשות להשתקעות והטיפול בהן.
תשובה משלימה התקבלה כחודש לאחר מכן, ביום 26.3.2015. הצבא מסר כי בתקופה הנדונה אושרו 58 בקשות להשתקעות בעזה, 7 מהן של גברים ו-51 של נשים. עוד מסר הצבא, כי שישה מתושבי הגדה המערבית ש"השתקעו" בעזה קיבלו אישור לחזור לגדה פעם אחת, וכי שבעה נוספים הורשו לחזור לגדה למעלה מפעם אחת לאחר ה"השתקעות" ברצועה. הצבא לא מסר מידע אודות מספר הבקשות הכולל שהוגש מכוח הנוהל ואף לא העביר נתונים לגבי בקשות שסורבו.
