זכותם של תושבי השטחים הכבושים לבקר בן משפחה כלוא מותנית בקבלת היתר כניסה לישראל, כאשר במקרים רבים מונע הצבא קבלת היתר כזה בשל "מניעה ביטחונית". עם זאת, תנאים אלו אינם חלים על קטינים עד גיל 16, שאינם נזקקים להיתר כזה.
לאחרונה קיבל המוקד להגנת הפרט פנייה בעניינם של שני קטינים, בני 6 ו-8, תושבי הגדה, שהצבא מנע מהם לבקר את אביהם הכלוא בישראל, בשל "מניעה ביטחונית". ביום 6.1.2016
פנה המוקד לצבא בעניינם של הילדים, וביקש לברר מדוע מונע מהם הצבא לבקר את אביהם.
משלא נתקבל מענה,
עתר המוקד לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 21.4.2016, להורות לצבא לאפשר לקטינים לבקר את אביהם. המוקד הדגיש, כי האב נדון לשני מאסרי עולם, כך ששחרורו אינו נראה באופק, וכי מניעת מפגש בינו לבין ילדיו הקטנים פוגעת בזכותם לחיי משפחה ובטובת הילד.
ביום 28.6.2016 הודיע הצבא, כי "אושרה הנפקת היתרים" עבור שני הקטינים למשך 45 יום. בתגובה
טען המוקד, כי ההחלטה להנפיק היתרים ל-45 יום פירושה כי הקטינים מוגדרים, לשיטת המדינה, כמנועי כניסה לישראל. המוקד תהה מדוע בכלל קיימת מניעה ביטחונית נגד הילדים והזכיר, כי אין זה נהוג להנפיק היתרים לקטינים. בעקבות העתירה, ביקרו הילדים את אביהם בכלא בחודש יולי, לראשונה מזה שנה וחצי.
רק ב
תגובת המשיב מיום 31.10.2016 הודתה המדינה, כי המניעה הביטחונית נגד שני הקטינים "הוזנה ככל הנראה בטעות".
