המוקד מוחה על הטלת דופי בעבודתו לאיתור כלואים פלסטינים: צעד נוסף במאמצי המערכת למנוע את חשיפת מחדליה ולהקשות על ארגוני זכויות האדם לבצע מלאכתם נאמנה

חובת הצבא – המעוגנת בנהליו ובפסיקת בג"ץ – היא להודיע למשפחות עצורים, ללא שיהוי, אודות דבר המעצר ומקום הימצאו של העצור, אלא שמשך עשורים מגלגל הצבא את האחריות לפתחו של המוקד להגנת הפרט, המעביר מדי שנה למשל"ט הכליאה הצבאי אלפי פניות לאיתור עצורים וכלואים פלסטינים, בעקבות פניותיהן של המשפחות החרדות לגורל יקיריהן.

כך אירע לאחרונה כאשר קטין פצוע ברגלו ונזקק לניתוח, נעצר בביתו בגדה על ידי כוחות הביטחון הישראליים, מבלי שמשפחתו תדע לאן נלקח ומה מצבו. המשפחה פנתה למוקד, שפנה לגורם הצבאי, כדי לאתר את הנער. משכשל הצבא באיתור הקטין, פנה המוקד לבג"ץ. רק בעקבות עתירת ההביאס קורפוס איתר הצבא את הנער.

בתגובתה לעתירה בחרה המדינה לעשות דה-לגיטימציה לעבודת המוקד, במקום ליטול אחריות על מחדליה-שלה. בכתב התגובה העלתה המדינה טענה מקוממת ומשוללת כל יסוד, לפיה "במספר מקרים נעשו פניות המוקד למשל"ט לאחר שמשפחת העצור כבר יוּדעה במקום החזקתו, או לאחר שהעצור כבר החל להיות מיוצג על ידי עורך דין. במקרים אלה, לא היתה כל הצדקה לפנייה במשל"ט הכליאה הצה"לי לצורך האיתור, ואף התעורר ספק האם הפנייה למשל"ט כלל נעשתה על פי בקשת המשפחה".

במכתב לפרקליטות המדינה מיום 13.3.2017, מחה המוקד בתוקף על עצם העלאתו של חשד מסוג זה. המוקד רואה בחומרה רבה את דרישתו החדשה של הצבא (שמקורה, כאמור, באותו טענה שלא תאומן, לפיה המוקד פונה לאיתור כלואים מטעם עצמו), למסור בכל פנייה למשל"ט הכליאה את פרטי בן המשפחה המבקש לאתר את העצור: "אין למוקד כל דרך לקבל מידע אודות העצורים... ובכלל זה מספרי הזהות... מבלי שפרטים אלה יתקבלו מבני המשפחה".

זאת ועוד. המוקד הדגיש כי הטופס החדש שמנהיג הצבא בטיפול בפניות לאיתור כלואים אינו אלא אחיזת עיניים, שכן במסווה של "ייעול" מתקבל "סרבול" שמטרתו אחת היא – להקשות על עבודת המוקד, השולח אלפי פניות שכאלה בשנה. בעניין זה פנה המוקד לצבא והתריע, כי בירוקרטיזציה נוספת של הליך הפנייה לאיתור כלואים תעכב לא רק את הפניות, אלא גם את טיפול הצבא בהן.

המוקד מבקש להזכיר כי מדובר בשלימות גופם ונפשם של עצורים והגנה על זכויותיהם הבסיסיות, כמו גם על זכות המשפחות לדעת היכן נמצאים יקיריהן.