המוקד להגנת הפרט - בעקבות ערר של המוקד להגנת הפרט: בית הדין לעררים קבע כי יש להאריך את אשרותיהם של מבקשי איחוד משפחות שפעלו בהתאם להנחיות משרד הפנים, גם אם טרם התקבלה עמדת גורמי הביטחון בעניינם
חזרה לעמוד הקודם
26.08.2018

בעקבות ערר של המוקד להגנת הפרט: בית הדין לעררים קבע כי יש להאריך את אשרותיהם של מבקשי איחוד משפחות שפעלו בהתאם להנחיות משרד הפנים, גם אם טרם התקבלה עמדת גורמי הביטחון בעניינם

בשנת 2004, במסגרת עתירה מנהלית שהגיש המוקד להגנת הפרט, נקבע הסדר ("נוהל דהוד"), שנועד להבטיח כי לא תיקטע שהייתם החוקית בישראל ובירושלים המזרחית של פלסטינים הממתינים להכרעה בבקשתם לחידוש האשרה שניתנה להם מתוקף הליך לאיחוד משפחות (אחמ"ש). ההסדר קבע, כי מי שיגיש את בקשתו במועד, יוזמן ללשכת משרד הפנים לצורך חידוש אשרתו בתוך שלושה חודשים, אך אם במעמד זה לא תתאפשר הארכה לאלתר של האשרה למלוא התקופה שנקבעה בהליך, תינתן לו – בהיעדר מניעה ביטחונית – אשרה זמנית לתקופה של שישה חודשים, שבמהלכם אמור משרד הפנים לקבל החלטה בבקשה. זאת, כדי למנוע מצב שבו בן הזוג הפלסטיני נותר, בשל סחבת של משרד הפנים, ללא כל מסמך המקנה תוקף חוקי לשהייתו בישראל או בירושלים המזרחית. משרד הפנים התחייב להפיץ ולפרסם את "נוהל דהוד" בתוך חודשים ספורים, אולם הנוהל עלה על הכתב רק כעבור עשור(!), ולא לפני פנייה נוספת של המוקד לערכאות.


גם לאחר עיגון הנוהל בכתב, סירב משרד הפנים במקרים רבים לכבדו, תוך שהוא מגלגל את האחריות לעיכוב על גורמי הביטחון, שטרם העבירו את עמדתם באשר להארכת תוקף האשרה.


ביום 5.3.2018 הגישה תושבת ירושלים המזרחית בקשה לחידוש האשרה מסוג א/5 בה מחזיק בן זוגה, תושב יריחו במקור. כעבור שלושה חודשים, ביום 24.6.2018, מסר משרד הפנים כי אשרתו של האיש לא תחודש, משום שטרם התקבלה עמדת גורמי הביטחון בעניינו. זאת, אף על פי שהשניים עמדו בכל יתר התנאים לחידוש האשרה, ובשום שלב לא נטען כי ישנה מניעה ביטחונית לגבי האיש. כך נותר אדם כבן שישים, שחי מזה למעלה משלושה עשורים לצד אשתו וארבעת ילדיהם המשותפים בירושלים המזרחית, ללא כל מעמד חוקי בביתו ובסכנת גירוש ממנו, בניגוד מפורש לקבוע ב"נוהל דהוד".


מתוך כך, ביום 24.7.2018 הגיש המוקד ערר לבית הדין לעררים, בו דרש להורות למשרד הפנים לקיים את הוראות "נוהל דהוד" ולהנפיק לאיש אשרה מסוג א/5 בתוקף לשנה, כפי שעשה מזה שנים. המוקד טען, כי התנהלותו של משרד הפנים פוגעת פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכותם של בני הזוג, שבקשתם לאחמ"ש אושרה כבר בשנת 1999, לחיי משפחה ולחיים בכבוד.


ביום 16.8.2018 הודיע משרד הפנים, כי האיש זומן להתייצב בלשכה בירושלים המזרחית, שם נמסר לו כי האשרה שלו חוּדשה לתקופה של שנה. לאור זאת, ביקש משרד הפנים למחוק את הערר, מבלי שהתייחס לטענותיו העקרוניות של המוקד לעניין הפרת "נוהל דהוד".


בהמשך לכך הודיע המוקד ביום 20.8.2018, כי הוא מסכים למחיקת הערר, אך בהיעדר תגובת משרד הפנים לטענתו העקרונית, הוא סבור כי על בית הדין להורות למשרד הפנים לקיים את הנוהל לו התחייב בשנת 2004, אף במקרים בהם טרם התקבלה עמדת גורמי הביטחון.


ואכן, בפסק הדין בערר שהתקבל ביום 23.8.2018, קיבל בית הדין את עמדת המוקד, וקבע כי "תושב האזור הנמצא בהליך המדורג... ואשר הגיש את הבקשה להארכת אשרתו במועד הקבוע בנוהל, יאריך המשיב את אשרתו בחודש כחודשו עד לקבלת עמדת גורמי הביטחון, אם לא נתקבלה במועד המאפשר הארכה לשנה/שנתיים". בכך קבע בית הדין, כי משרד הפנים מחויב להבטיח רצף של שהייה חוקית בישראל למי שפועל בהתאם לנהליו, ואין באפשרותו להותיר אנשים ללא מעמד חוקי במדינה בשל עיכובים בבחינת בקשותיהם.