המוקד להגנת הפרט פונה למשרד הפנים כנגד יישום החלטת הממשלה מס' 2492: על פי ההחלטה לא יינתן עוד מעמד קבע למי שחיו בירושלים ללא היתר שנים רבות, גם אם הוכיחו כי התגוררו כאן מאז 1967

ביום 31.12.07 התפרסמה הודעה בעיתון אלקודס, הקוראת לתושבי הגדה המערבית, המתגוררים בירושלים ללא היתר ברציפות מלפני 31.12.87 ועד היום, להגיש בקשות למתן היתרי שהייה זמניים, בהתאם להחלטת הממשלה מספר 2492. בעקבות המודעה, פנה המוקד להגנת הפרט אל משרד הפנים נגד היבטים שונים של ההחלטה.

עד להחלטת הממשלה הנוכחית, נהג משרד הפנים להעניק מעמד של תושב קבע גם למי שלא התפקד בירושלים במפקד האוכלוסין בשנת 1967, אך הוכיח כי התגורר בעיר דרך קבע ערב המפקד, והוא ממשיך להתגורר בירושלים באופן רציף מאז. החלטת הממשלה לא מאפשרת זאת עוד, אלא מעניקה לאותם אנשים - אף אם הוכיחו כי התגוררו בתחום ירושלים משנת 1967 ועד היום - היתר שהייה זמני בלבד. יתרה מזו, ממשרד הפנים הובהר כי יישום ההחלטה חל באופן רטרואקטיבי גם על בקשות למעמד קבע שכבר הוגשו. לטענת המוקד, עומדת בבסיסה של החלטת הממשלה תכלית דמוגרפית פסולה, שמטרתה למנוע הכללתם של מי שאינם יהודים במרשם האוכלוסין הישראלי.

החלטת הממשלה קובעת בנוסף, באופן שרירותי, כי יש להגיש את הבקשות למתן מעמד לא יאוחר מיום 30.4.08. בהחלטה מפורטת רשימת מסמכים שיש לצרף לבקשה - רשימה ארוכה, כמעט בלתי אפשרית, של הוכחות כתובות הכוללת, בין היתר, אישורים המוכיחים כי הפונים מתגוררים בתחום ירושלים ברצף לפחות משנת 1987 ועד היום. המוקד מבהיר במכתבו כי הדרישה להמצאת מסמכים - לשם הוכחת קיומו של מרכז חיים בירושלים - איננה כשלעצמה בלתי סבירה, אך עם זאת, עליה להיות מידתית. הוכחת מגורים בירושלים עשרים שנה אחורה עלולה להיות קשה ומסובכת ממילא, והתעקשות על רצף כל חוזי השכירות משך תקופה כה ארוכה, היא דרישה המקשה יתר על המידה על המבקשים. בנוסף, טוען המוקד שהדרישה לצרף תצלום אוויר של בית המגורים, המאושר ע"י  המרכז למיפוי ישראל, היא דרישה מכבידה ויקרה שאינה מחויבת המציאות. 

המוקד מציין בתגובתו כי מתן מעמד של קבע בישראל, בוודאי במקרים מעין אלה, צריך להיות אינטרס של משרד הפנים עצמו. שהרי מדובר במי שמתגוררים בירושלים כבר למעלה מארבעה עשורים, ואין חולק כי קשרו את חייהם למקום, או למצער - נכפה עליהם אותו קשר בשל חומת ההפרדה שניתקה אותם מהגדה המערבית. הכנסת מעט יציבות בחייהם, באמצעות מתן מעמד המעניק זכויות סוציאליות, נגישות לטיפול רפואי ותנועה חופשית – הינה אינטרס של כל מדינה האמונה על רווחתם של הנתונים לשליטתה.

בתגובתו מיום 25.2.08, דחה משרד הפנים את טענות המוקד וטען, בין השאר, כי קביעת תאריך אחרון להגשת בקשות נועדה לעמוד על "היקף התופעה". עוד טוען משרד הפנים כי בבסיס החלטת הממשלה עומדת התפישה שהאפשרות לקבל מעמד קבע מוצתה מכבר ואין למדינה חובה לתת מעמד קבע על סמך טענות תושבות בנות 40 שנה.

בעניין "היקף התופעה" מציין המוקד כי מדובר בשיקול זר, שהרי ישראל עושה כאן שימוש בפניותיהם של אנשים, שבסך הכל מבקשים להסדיר את מעמדם בישראל, לשם קבלת מידע על היקף התופעה של שהייה ללא היתר בירושלים. עולה החשש, כי "נימוק" זה, הוא-הוא העומד בבסיסה של החלטת הממשלה. נראה כי במסווה של "הסדר הומניטארי", נעשה כאן ניסיון לעמוד על "היקף התופעה". נדמה כי, לאור המסמכים הרבים הנדרשים והמכשולים הרבים בדרכם של מבקשי ההיתר, אין כאן כוונה של ממש להעניק היתרי שהייה, אלא ניסיון לאסוף כמה שיותר פרטים אישיים מאנשים הנמצאים בישראל ללא היתר.

חששו של המוקד, כי המדינה מתכננת לבצע "מהלך משלים", הבא "לטפל" בעניינם של אלה שמשרד הפנים יחליט שאינם זכאים להיתרים, מקבל חיזוק בתשובתו של משרד הפנים מיום 7.4.2008, לפיה: "מדובר בהחלטה מטעמים הומניטאריים, אשר נועדה לחול באופן חד פעמי ולזמן קצר, ועל מנת לסיים את הנושא, סיום הטיפול מחייב מתן מענה למכלול הנושא על כל היבטיו, הן בנוגע למי שיימצא זכאי על פי ההחלטה, והן בנוגע למי שיימצא שאינו זכאי."

לצפייה בפניית המוקד מיום 9.1.08

לצפייה בתגובת משרד הפנים מיום 25.2.08

לצפייה בתשובת המוקד מיום 1.4.08

לצפייה בתגובת משרד הפנים מיום 7.4.08