את העתירה הגיש המוקד ביום 2.2.2009 לאחר שיציאתו של העותר, שרצה לחצות את גשר אלנבי בדרכו לאביו הקשיש שאושפז בירדן לצורך ניתוח לב, סורבה. בשל דחיפות העניין התערב המוקד בעניינו ופנה ליועמ"ש לגדה המערבית בדרישה לטיפול דחוף בבקשה. בתגובה הפנה הצבא את העותר להמשך טיפול במנהלת התאום והקישור הקרובה למקום מגוריו במסגרת
נוהל "לבירור מוקדם". זאת למרות שהעותר יודע כבר שהוא מנוע יציאה שכן הוא הוחזר מהגשר. הנוהל "לבירור מוקדם" הוכנס לשימוש על ידי הצבא בעקבות
עתירה עקרונית שהגישו המוקד וארגונים אחרים נגד הצבא אשר מונע מפלסטינים רבים המגיעים למעברי הגבול בדרכם לחו"ל את היציאה ללא כל הליך מינהלי ראוי. כן הצהירה המדינה במסגרת העתירה העקרונית כי מדובר בנוהל וולונטרי בלבד החל לצד המשך טיפול היועמ"ש לגדה המערבית בעניינם של פלסטינים שיציאתם לחו"ל נמנעה בגשר אלנבי.
בעקבות הגשת העתירה לבג"ץ הגישה המדינה, לראשונה, תגובה מנומקת לסירוב יציאתו של העותר לירדן. לטענת המדינה, הסירוב נובע משיקולים ביטחוניים עדכניים הקובעים בין היתר כי העותר הוא סוחר אמל"ח. לאור נימוק הצבא החליטו העותרים כי אין טעם לעמוד על העתירה וביקשו למחוק אותה. המדינה, מצידה, הודיעה כי אינה מתנגדת למחיקת העתירה אך עומדת על כך שיפסקו הוצאות לטובתה.
ביום 26.2.2009 הגיש המוקד לביהמ"ש את תגובתו לבקשה לפסיקת ההוצאות שם טען, בין השאר, כי התנהלות הצבא, שסירב להיענות לבקשה הדחופה של העותר, היא זו שהובילה להגשת העתירה. על כן הגשת העתירה הייתה מוצדקת ולא מתקיימות הנסיבות להטלת הוצאות המשיב על העותרים. לצפייה בתגובה לבקשה לפסיקת הוצאות מיום 26.2.2009לצפייה בבקשה למחיקת העתירה מיום 4.2.2009 לצפייה בעתירה מיום 2.2.2009