ביום 26.11.2014 הגיש המוקד להגנת הפרט
שתי עתירות דחופות לבג"ץ, כנגד הכוונה להרוס בהריסה עונשית את בתי משפחותיהם של החשוד בירי בפעיל הימין יהודה גליק ושל מבצע פיגוע הדריסה בתחנת "שמעון הצדיק" של הרכבת הקלה.
ביום 27.11.2014
עתר המוקד כנגד הכוונה להרוס את בתי משפחותיהם של שני מבצעי הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף. המוקד חזר והדגיש כי הריסה עונשית של בתים – או אטימתם – אינה אלא ענישה קולקטיבית פסולה ואסורה, המנוגדת לדין הבינלאומי ולעקרון היסוד במשפט הישראלי, לפיו אין מענישים אדם בגין מעשים שלא הוא ביצע. הנפגעים העיקריים ממדיניות אכזרית זו הם דיירי הבתים שנהרסים, ולא האנשים אשר להם מיוחסים המעשים, שעל פי רוב נכלאים או נהרגים.
במקביל, הגיש המוקד – בראש קבוצה של ארגוני זכויות אדם –
עתירה ציבורית-עקרונית כנגד השימוש שעושה ישראל בהריסה עונשית.
ב
תגובותיה לעתירות הפרטניות טענה המדינה, כי הריסת הבתים עונה על צורך חיוני בהרתעת מפגעים פוטנציאליים. עוד ציינה המדינה, כי הטענות שהעלה המוקד, לפיהן הריסת הבתים מהווה ענישה קולקטיבית, הפוגעת אנושות בזכויותיהם של חפים מפשע, נדחו כבר בעבר על ידי בית המשפט, ועל כן אין כל עילה או הצדקה להידרש להן פעם נוספת.
ביום 31.12.2014 בשעות הערב פרסם בג"ץ את
החלטתו בעניין העתירה העקרונית, לאחר שהודיע מוקדם יותר כי יעשה כן. יחד עם זאת, פורסמו בהפתעה גמורה וללא כל הודעה מראש לעותרים ולעורכי דינם מטעם המוקד, גם פסקי הדין בעתירות העוסקות בהריסת הבתים הספציפיים. בית המשפט
החליט לדחות את העתירה בעניינו של מבצע פיגוע הדריסה ולאשר את הכוונה להרוס את בית משפחתו. בית המשפט ציין, כי מדובר בפיגוע חמור במיוחד ולא מצא מקום להתערב בהריסת הבית, בו מתגוררים בני המשפחה החפים מפשע, שלא נחשדים בעבירה כלשהי. בית המשפט הוסיף, בתגובה לחשש שהעלה המוקד בעתירה, כי על המדינה למזער את הסיכוי לגרימת נזק לדירות הסמוכות ולהשתמש לשם כך בחוות הדעת ההנדסית שהגיש המוקד.
בעניינו של היורה ביהודה גליק, קבע בית המשפט שמדובר במעשה חמור פחות. בית המשפט ציין שלעובדה שגליק נותר בחיים ושמצב בריאותו אף משתפר, יש חשיבות בקביעת חוקיות ההריסה. בית המשפט בחר לייחס חשיבות, במקרה זה, גם לעובדה שלא נטען כי היתה מעורבות של בני משפחה בפיגוע, או אפילו ידיעה על הכוונה לבצעו. בעקבות כך, הוציא בית המשפט צו על תנאי, המורה למדינה לנמק מדוע לא תימנע מהריסת הבית. בית המשפט רמז כי אטימת חלק מהבית תהא אולי פעולה מידתית יותר. בית המשפט הזכיר גם כי המדינה ביקשה, בסופו של דבר, לבצע הריסה משולבת באיטום, אולם הדגיש שהיא לא עשתה זאת משום שהכירה בחומרה המופחתת של המקרה, אלא בשל הנזק שעלול להיגרם לדירות סמוכות בשל הריסה כוללת.
גם את העתירה בעניינם של מבצעי הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף
דחה בית המשפט וקבע, כי מעשיהם חמורים במיוחד, וכפי שנקבע בעבר, במקרים כאלה אין מניעה להרוס את בתיהם. בית המשפט הוסיף, כי הטענות העקרוניות כנגד הריסת בתים נדונו כבר בעתירה העקרונית שהגיש המוקד, יחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים, שנדחתה אף היא באותו מועד.
עוד יש לציין כי בפסקי הדין בעתירות הפרטניות לא נזכרה כלל בקשת המוקד, להורות על עיכוב של 48 שעות לפחות בביצוע ההריסות, כדי לאפשר למשפחות להוציא את חפציהן מהבתים. בתום כמה שעות של משא ומתן טלפוני מול פיקוד העורף, נמסר על ארכה בת 24 שעות, במהלכה לא יפעל הצבא להרוס את הבתים, כדי לאפשר למשפחות להציל את חפציהן.
