המוקד בעתירה לבג"ץ נגד שלילת מעמדם בישראל של ארבעה מתושבי ירושלים המזרחית: "הקו הדק בין ענישה וגמול לנקמנות לשמה נחצה בעניינם של העותרים ובתגובת הנגד של המדינה למעשיהם"

ביום 21.1.2016 שלל שר הפנים את מעמד הקבע בישראל מארבעה תושבי ירושלים המזרחית החשודים במעורבות בפיגועים, בעילה של "הפרת אמונים למדינת ישראל". החלטה זו התקבלה בהתאם להחלטת ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, לנקוט בצעדים ענישתיים כנגד פלסטינים החשודים במעורבות או המעורבים בביצוע פיגועים, וחרף הליך פלילי המתנהל מזה כמה חודשים בעניינם של הארבעה, אשר טרם ניתנה בו הכרעה.

הארבעה הם צעירים בני 22-18, בנים למשפחות ירושלמיות ותיקות. שלושה מהם, תושבי צור באהר, מואשמים בפיגוע יידוי אבנים ביום 13.9.2015 בירושלים, בו נהרג אזרח ישראלי. הצעיר הנוסף, תושב שכונת ג'בל מוכבר, מואשם בביצוע פיגוע ביום 13.10.2015 בקו אוטובוס 78 בשכונת ארמון הנציב בירושלים, בו נהרגו שלושה אזרחים ישראלים.

בעקבות החלטת השר, עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ ביום 28.2.2016, כנגד שלילת המעמד מארבעת הצעירים והעלה את השאלה האם יש בכלל בסמכותו של שר הפנים לשלול רישיון לישיבת קבע מתושבי ירושלים המזרחית. יש לציין, כי עוד קודם לכן, כבר עם פתיחת ההליכים המוקדמים לשלילת מעמדם של הארבעה, הגיש המוקד עתירה לבג"ץ בעניין, אך זו נדחתה בנימוק שהעתירה "מוקדמת", שכן טרם נתקבלה החלטת השר באותה עת, וכי אין מקום לדון בשאלות היסוד, כמו הסמכות שיש או אין לשר הפנים לשלול מעמד על רקע "הפרת אמונים", במקביל לדיון בהן במסגרת עתירה עקרונית 7803/06, הממתינה לפסיקת בג"ץ.

עמדת המוקד, כמפורט בעתירה, היא כי אין לשר הפנים הסמכות לשלול מעמד – מארבעת הצעירים בפרט ומתושבי ירושלים המזרחית בכלל – בעילה של "הפרת אמונים". היסטורית, מעמדם של תושבי ירושלים המזרחית (תושבוּת קבע) ניתן להם מכוח היותם ילידי המקום, במסגרת סיפוח ירושלים על-ידי ישראל בשנת 1967, ומתן המעמד אז לא היה כרוך בחובת נאמנות – זאת בשונה ממעמד של אזרחות. חשוב לציין, כי בעוד סעיף 11(א)(2) לחוק הכניסה לישראל (ממנו נגזר מעמדם של תושבי ירושלים המזרחית), המקנה לשר הפנים סמכות כללית בלבד לשלול מעמד, אינו מתייחס לקריטריונים ספציפיים, לרבות עילה של הפרת אמונים, הרי סעיף 11(א) לחוק האזרחות קובע, כי אדם ממנו נשללה אזרחותו בשל הפרת אמונים ונותר חסר מעמד בעולם, עדיין זכאי למעמד של תושב קבע בישראל – ללמדנו, כי חובת הנאמנות למדינה איננה נכרכת בתושבוּת הקבע. זאת ועוד. המוקד הדגיש, כי תושבי ירושלים המזרחית הינם תושבים מוּגנים מכוח מעמדה המיוחד של ירושלים המזרחית וככאלו, מוּגנים מפני גירוש על-פי הדין הבינלאומי ההומניטארי.

המוקד הטעים, כי מעבר לשאלה העקרונית של סמכות השר, הרי שמדובר בהחלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית בעליל, הנובעת מלחץ מדיני ותקשורתי, ואשר לא נותנת משקל ראוי לעובדה שלפחות בחלק מן המקרים מדובר באישום קל יחסית. עוד ציין המוקד, כי בהליך המינהלי לשלילת מעמדם של ארבעת הצעירים נפלו פגמים מהותיים שפגעו בזכותם להליך הוגן. המוקד הוסיף והדגיש, כי מלבד העונש הכבד הצפוי לארבעת הצעירים, באם יורשעו בדין, ובנוסף לשלילת מעמדם – כמו להוסיף חטא על פשע, הוּצאו גם צווי אטימה לבתי משפחותיהם. נוכח ענישה דרקונית זו טען המוקד, כי "הקו הדק בין ענישה וגמול לנקמנות לשמה נחצה בעניינם של העותרים ובתגובת הנגד של המדינה למעשיהם".

המוקד מוחה על החלטת השר, המהווה פגיעה נחרצת ובלתי הפיכה בזכויות היסוד של ארבעת הצעירים למעמד ולחיי משפחה, לחירות ואוטונומיה, לכבוד וחופש תנועה. החלטה זו של השר מפירה לא רק זכויות פרטניות, אלא גם זכות היסטורית קיבוצית של תושבי ירושלים המזרחית, לחיות במולדתם ולא לעמוד בפני גירוש מביתם ומאדמתם.