בתום שבע שנות מאבק של המוקד: נער בן 16 שגדל מאז היותו פעוט במשפחת אומנה בירושלים המזרחית, יקבל מעמד קבע בישראל

בשנת 2001 נולד בכלא נווה תרצה תינוק לאסירה תושבת הגדה המערבית, ושם גדל עמה כשנתיים עד לשחרורה מהכלא. סמוך לאחר מכן נטשה האם את הילד אצל בן זוגה, ונעלמה. לימים, לאחר שנקבע בבדיקת רקמות כי בן הזוג אינו אביו של התינוק, הוציאו רשויות הרווחה הישראליות את הילד מידיו ומסרוהו למשפחת אומנה בירושלים המזרחית – משפחתו היחידה מאז ועד היום.

בשנת 2011 פנתה משפחת האומנה אל המוקד להגנת הפרט, בבקשה לעזרה ברישומו של הילד – שגדל ללא מעמד בעולם – במרשם האוכלוסין. מאמציו של המוקד מול הרשויות חשפו רישום שגוי של הילד עם לידתו, כשל שעיכב את הטיפול ברישומו למשך השנתיים הבאות. לאחר מאמצים ניכרים וממושכים מול הרשויות השונות, הצליח המוקד להוכיח כי משפחת האומנה הינה משפחתו היחידה של הילד, ואף להנפיק לו הודעת לידה מתוקנת, תחת זו השגויה שהוּצאה לו עם לידתו.

משהסתיימה מסכת בירוקרטית זו, הגיש המוקד בשנת 2013 בקשה להסדרת מעמדו של הילד כתושב קבע בישראל לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, אשר בסמכותה להמליץ למשרד הפנים על מתן מעמד במקרים חריגים. לאחר שבמשך יותר משנה לא השיבה הוועדה לבקשה, הגיש המוקד ערר לבית הדין לעררים בשל אי המענה הממושך. בעקבות הגשת הערר, ביום 5.5.2015 הוחלט לתת לילד מעמד ארעי בישראל מסוג א/5 לשנתיים, לאחריהן תיבחן האפשרות להעניק לו מעמד קבע.

משכך, ונוכח העובדה שהילד נמצא מיום היוולדו באחריות הרשויות, אשר נמנעו שנים מהסדרת מעמדו, הגיש המוקד ערר נוסף ביום 8.6.2015, בו ביקש מבית הדין לעררים להורות למדינה להעניק מעמד של קבע לנער לאלתר. ביום 12.9.2016, נתן בית הדין תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, ובו נקבע כי על הוועדה הבינמשרדית לשקול בחודש מרץ 2017, הענקת מעמד של קבע לנער, וכי "הנטל להשלמת הרישום של העורר במרשם האוכלוסין מוטל על המדינה ולא על המשפחה האומנת".

חרף זאת, עניין שדרוג מעמדו של הנער הוּבא בפני הוועדה הבינמשרדית רק באוגוסט 2018, באיחור של חמישה חודשים מהמועד שנקבע. גם לאחר שמשפחת האומנה הגישה לוועדה את כל המסמכים שזו דרשה, המשיכה הוועדה להתמהמה במתן החלטה. לפיכך, ביום 6.3.2018 נאלץ המוקד לפנות לבית הדין זו בפעם השלישית, בגין אי המענה המתמשך.

ביום 3.5.2018 הכריע בית הדין בערר השלישי של המוקד בעניין רישומו של הנער, והורה כי לנער יינתן לאלתר מעמד תושב קבע במדינה. בפסק דינו מתח בית הדין ביקורת על הסחבת הממושכת של הרשויות בטיפולן בעניין. וכך, לאחר מאבק בן למעלה משבע שנים, הצליח המוקד סוף סוף להביא את משרד הפנים להעניק מעמד קבע לנער שחי כל חייו במדינה.